כבר בביקור הראשון שלי בפורטוגל היה ברור לי שאשוב אליה עוד בעתיד. כמו שכתבתי בפוסט פורטוגל נכנסה לי ללב.
אחרי שהכרתי את מי שהיום אישי היקר, גיליתי שיש לו קשרי עבודה עם פורטוגל. כך מצאתי את עצמי חוזרת אליה שוב ושוב. כל פעם הייתה שונה מקודמתה לעיתים בקצת לעיתים יותר.
כשילדתי את בננו המשותף, היה ברור שהיעד הראשון שלנו יהיה פורטוגל. כל כך אוהבים שם ילדים ונראה לי כי קל ופשוט יהיה שם לטייל עם ילדים.
בעצת הרופא, חיכינו שהילד יהיה בן 3 חודשים ואז בספטמבר, רגע לפני ראש השנה, טסנו אל ליסבון דרך מדריד. הגענו אל המלון Fontana Park עייפים. לנסיך חיכתה מיטה של נסיכים מפנקת ביותר.
מהר מאוד גיליתי שפורטוגל היא גן עדן לאישה עם תינוק. אישה עם תינוק לא מחכה בתור, לא באטרקציות, לא בסופר, לא במסעדות.
כמו תמיד פותחים את הביקור בפורטוגל בסיור במרכז העיר העתיקה – הבאישה. עם מדרחוב אוגוסטה הקסום, תיירותי אבל עדיין מלא קסם.
פורטוגל הייתה מעצמה ימית בעבר הרחוק, עדות לכך ניתן לראות בכל מקום בפורטוגל בכלל ובליסבון בפרט.
ליסבון שוכנת לחוף נהר הטז'ו, נהר רחב ידיים, שבקלות ניתן לטעות ולחשוב כי זהו ים. זהו הנהר הארוך ביותר בחצי האי האיברי, מתחיל בהרים הגבוהים בצפון ספרד, מתפתל לאורך הגבול עם פורטוגל וחוצה את פורטוגל עד שנשפך לאוקיינוס האטלנטי ליד ליסבון. בשנת 1755 כשהאדמה רעדה וליסבון נחרבה, הציף גל צונאמי את העיר ושטף אותה.
היכן שעומדת היום כיכר קומרסיו עמד נמל הכניסה לליסבון. מכיכר קומרסיו ניתן לתפוס את החשמלית אל רובע בלם, חשמלית העתיקה ביותר בליסבון. נסיעה בה לרובע בלם היא חווייתית, אך יש לשמור על התיקים והארנקים. הצפיפות מזמינה כייסים.
תחנה ראשונה ברובע היא מנזר ג'רונימו, אתר שימור אונסק"ו, אשר שימש את הימאים שיצאו מכאן להפלגות ארוכות לגלות עולמות חדשים. זהו המבנה בין הבודדים, שלא נהרס ברעידת האדמה הגדולה. גם כאן, אישה עם תינוק לא מחכה בתור להיכנס.
בתוך המנזר קבריהם של ואשקו דה גמה ומנואל הראשון. החצר הפנימית של המנזר נחשבת לאחת היפות בעולם.
מול המנזר כיכר האימפריה. פארק גדול, עם מרחבי דשא, עצים, מזרקות, פסלים. מקום חביב לערוך פיקניק ולתת מנוחה לרגליים.
כשחוצים את הכביש, מגיעים אל אנדרטת המגלים. ניתן לעלות אל המרפסת הראשונה ואפילו השנייה. אנחנו ויתרנו.
ממערב לאנדרטת המגלים ניתן למצוא את מגדל בלם, המבנה הכי מפורסם בליסבון, אם לא בפורטוגל כולה. המבנה הוקם כדי להגן על שפך הנהר אך שימש בעבר גם כבית סוהר. במיפלס התחתון תותחים ובמעלה המגדל תצפיות על הנהר, גשריו והסביבה. העלייה והירידה הינן בגרם מדרגות צר וצפוף, מאתגר הייתי אומרת.
ביקור בבלם אינו מושלם ללא ביקור ב- Pasteis de Belem, המוסד הכי מוכר ברובע חוץ מאלו שסיפרתי עליהם עד כה. מומלץ בחום. את המקום תזהו לפי התור הארוך המשתרך. התור מתקדם די מהר, אך אם לא תירצו לעמוד בתור, תמיד תוכלו להיכנס לבית הקפה הסמוך, לשבת ולשתות קפה עם מאפה. מומלץ בחום.
גם כאן, אישה עם תינוק לא מחכה בתור להיכנס.
למחרת המשכנו צפונה, אל פורטו. בדרך עצרנו בקוימברה, עיר אוניברסיטאית מהיפות שאני ראיתי. עושה חשק לחזור ללימודים או להתחיל ללמוד אם אף פעם לא למדת. לא מה שמכירים מהאוניברסיטאות פה בארץ. טוב, נו בכל זאת, היא האוניברסיטה הכי עתיקה בפורטוגל ובין העתיקות ביותר בעולם כולו שעדיין מתפקדות. המבנים העתיקים ניצבים שם עוד מתחילת המאה ה- 16.
כשביקרנו במקום היה "טקס חניכה" של הסטודנטים החדשים ע"י הותיקים. חלקם נדרשו לשכב על מדרגות הספרייה החדש ולנופף ברגליים, אחרים נדרשו לחבק עוברים ושבים... כך זכינו לחיבוק.
בחלק מהמבנים הביקור כרוך בתשלום, כרטיסים קונים במשרד התיירות שבספרייה החדשה. בפינות מסויימות ניתן לראות את האוקיינוס ובאחרות נוף מהמם ביופיו.
יש גם גנים בוטאניים מקסימים, כניסה חופשית. ניתן לשתות קפה ולאכול בקפיטריות של הסטודנטים, טעים וזול.
מכאן המשכנו אל פורטו, עליה אספר בפוסט הבא.