1cee160b56665
  • מירי ליסק

פורטוגל - נכנסה לי ללב

עודכן ב: ינו 22

פורטוגל – נכנסה לי ללב

את פורטוגל הכרתי הרבה לפני שעלתה על מפת הטיולים של הישראלים. בתקופה שהמטבע הנסחר בה היה אסקודות. זוכרת כשהגעתי לסוכן הנסיעות, ביקשתי לרכוש כרטיס טיסה לפורטוגל, השאלה הראשונה שלו הייתה – את בטוחה? והשנייה – מה איבדת שם?


איבדתי שם חתונה של איש יקר לליבי - בן דודי היקר מלונדון, שהתחתן עם בחורה מפורטוגל ומפה לשם, החתונה נערכה בפורטוגל, באלגרב.


את המלון בליסבון בחרנו בשיטת האלמינציה, בבחינת הרע במיעוטו. מי הכיר אז, מי ידע. לא היה את מי לשאול. בתקופה ההיא היו רק ספרי הדרכה לפורטוגל, מי חשב על לפרסם או לחפש באינטרנט. 50 דולר ללילה, קיוויתי שלא אקבל מלונה.


הטיסה טיסת קונקשיין בהלוך דרך פריז, בחזור דרך ציריך. כרטיסי הטיסה אז היו שוברים מנייר כאלה עם קופי.

חשבתי לעצמי, אם כבר קונקשיין דרך פריז, אז יאללה נטייל קצת בעיר. פריז זה פרק בפני עצמו. כך אחרי יום בפריז תופסת טיסת המשך אל ליסבון. ואז הגיעו ההפתעות... אחת אחרי השנייה.


המונית משדה התעופה עוצרת מול מלון פאר, בפתח המלון עומד הפורטר עם מעיל אדום מהודר ומגבעת שחורה. ואני שואלת את נהג המונית, איפה המלון שלי והוא מצביע על מלון הפאר. אנחנו חוזרים ובודקים אם לא נפלה טעות, איך יכול להיות פאר כזה ב- 50 דולר ללילה. בינתיים הפורטר פותח לי את הדלת, מוציא את המזוודות והלב שלי על 250 פמ"ש.


מגיעה לקבלה, בטוחה שעכשיו אקבל את החדר במרתף. במקום זה מובילים אותי לחדר מפואר בקומה ה- 9, אם לא העייפות, הייתי צובטת את עצמי, לבדוק שאני לא חולמת עוד לפני שנרדמתי. בבוקר התעוררתי ולא זה לא חלום. טוב, אז בטוח ארוחת הבוקר זה המלכוד, אבל לא. נכנסת לחדר האוכל, דלפקים עמוסים כל טוב, התבלבלתי, לא ידעתי מה לבחור.


במשך היומיים הבאים טיילתי בליסבון והתאהבתי. אפילו הבתים המוזנחים שם חינניים ונהרסים בחן. העיר ספגה רעידת אדמה קשה, צונאמי, חלק שרד, הרוב נהרס ושוחזר לפני מאות שנים. נסיעה באוטובוס בעיר, נראתה בעיניי כמו נסיעה באוטובוס בעזה.


אבל המקומיים, הו המקומיים, הם שעשו לי את החווייה ללא פחות ממדהימה. הם לא ממהרים לשום מקום, הם ידידותיים מאוד, כשלא ידעתי איך להגיע למקום כלשהו והוא היה לא רחוק, הם לקחו אותי ביד עד למקום. אף אחד לא ממהר לשום מקום. כבוד בין אדם למשנהו.


והאוכל... הכל טרי וטעים וזול.


אחרי 4 שעות נסיעה ברכבת, שמתחילה בעצם בחציית הנהר במעבורת ורק אז רכבת, הגעתי ליעד – אלבופיירה. חם כמו בארץ, לח בערך באותה מידה, אבל אחר. האויר נקי יותר. האנשים, שעד לאותו רגע מעולם לא פגשו אותי, חיבקו אותי והרגשתי כבת בית. אחרי כמה ימים, כשהחתונה נגמרה, היה קשה לעזוב.

מספר שנים אחר כך, הכרתי את מי שהיום בעלי. כמה שמחתי לגלות, שיש לו קשרי עבודה עם פורטוגל. כמובן, שהצטרפתי לכל נסיעת עבודה שלו לפורטוגל. בינתיים פורטוגל הצטרפה לאיחוד האירופי, המטבע הפך ליורו, ליסבון הפכה לבטוחה יותר והכל הפך לטיפה יותר יקר, אבל עדיין זול במושגים של אירופה.


הכל בפורטוגל מאוד פשוט. לא מורכב, לא מסובך, פשוט. פשוט אבל יש קסם בפשטות. לכן אני אוהבת לחזור ולבקר בה.


בהמשך עוד על פורטוגל.