שרון גדעון הוא צלם, עורך, מפיק ישראלי המתגורר ביפן מזה כ- 24 שנים. בבעלותו חברה להפקות מדיה והוא פועל בשנים האחרונות ליצירת קידום וקירבה בין ישראל ויפן.
במצלם ביפנית – חלק ראשון שוחחנו על מה הביא אותו ליפן, על יפן והווי החיים בה וכמובן על עבודתו והקשר הישראלי. בריאיון איתו שנערך בזום, שרון לא חסך בפרטים ובתיאורים, היה כל כך מרתק שהריאיון גלש מעבר לזמן המוקצב וחולק לשני חלקים.
מביאה לכם כאן את החלק השני של הריאיון, שעוסק בקורונה (איך לא) ועל היום שאחרי.
על ההתמודדות של יפן עם משבר הקורונה
היפנים הם עם מאוד ממושמע. מה שהממשלה אומרת הם זורמים.
בשונה מישראל ביפן יש פרוטוקול, במיוחד לאור רעידות האדמה ואסונות הטבע. אתה לא שואל שאלות, אתה פשוט צריך לזרום עם המילה של השלטון, של ברי הסמכה.
מצד שני, בחוקה היפנית יש איסור על הממשלה לעשות עוצר או להגביל את האזרחים מלצאת מביתם, לכן הכל היה בגדר המלצות והצעות.
לא סגרו את בתי הספר, המליצו להורים לא לשלוח את הילדים לבית הספר וההורים הבינו לא לשלוח את הילדים לבית הספר. בתי הספר עובדים, המורים נמצאים בבתי הספר, כלומר, אם ילד היה מגיע לבית הספר, היה מגיע לבית הספר, היה מי שיקבל אותו.
ביפן יש 5,000-10,000 קאנג'י (אותיות), שהם צריכים ללמוד. אין מצב שילד לא מגיע לביה"ס. ילד שלא מגיע לביה"ס שבוע, פותח פער שקשה מאוד להשלים. כל מרץ, אפריל ומאי הילדים לא למדו, 3 חודשים פיגור בחומר. שנת הלימודים ביפן נפתחת באפריל, לא בספטמבר כמו בישראל. יש להם באוגוסט 3 שבועות חופש, אולי הם יצטרכו להשלים בחודשי הקיץ את החומר.
הרבה הצליחו לעבוד מהבית.
בתחנות הרכבת הגדולות שיבוייה, שינגוקו ואחרות, ניתן לראות שקורה משהו לא טוב בעיר. הן די נטושות.
אני יוצר סרטים והרגשתי כמו בסרט אפוקליפטי, כשאני עומד מול מעבר חצייה הכי עמוס בעולם, חפשו בגוגל. כ- 2 מיליון איש חוצים אותו ביום. הכל סגור.
כמעט לא רואים אנשים מסתובבים ברחובות. מסעדות וחנויות רבות סגורות.
יפן הטילה עוצר מוחלט על תיירים ותושבים זרים מלהכנס לתוך יפן, אם אני לא טועה מה 27 במרץ, רק ליפנים מותר להיכנס חזרה למדינה.
בתחנות הקטנות ובשכונות המגורים, אפשר לומר שהכל כרגיל ושבאופן כללי התושבים פשוט בחרו להשאר ולהסתובב קרוב לבית, כך שהתחבורה הציבורית, רכבות ואוטובוסים, עדיין פעילים, אבל כמעט ללא נוסעים. כך גם ברכבות המהירות בין הערים, שעדיין פעילות, כמעט ללא נוסעים, ורבים מין העובדים היפנים התחילו לעבוד מהבית.
באופן עקרוני הילדים הפסיקו ללכת לבתי הספר וגני ילדים, כמו גם האוניברסיטאות מ- 01 במרץ.
ברוב המשפחות ביפן האשה לא עובדת אחרי שנולדים הילדים, עד הגיעם לגיל תיכון, ובכל מקרה מנהלת את משק הבית. לכן אין ממש השפעה בעניין הזה, הם יוצאים לפארקים, רוכבים על אופנים, והילדים בכל מקרה כולם עם הראש עמוק בתוך הטלפונים החכמים, הם מעסיקים את עצמם בלי בעיות מיוחדות.
יפני ברגע שלא מרגיש טוב, שם מסיכה, בלי קשר לקורונה. ניתן לראות, שברחובות כולם עם מסיכות.
לא מורגשת בציבור פאניקה או שאננות כזאת או אחרת, אולי בגלל מספר החולים והאנשים שנפטרו מהמחלה, הנמוך ביחס למספר, גיל וצפיפות האוכלוסייה. ביפן חיים כ 130 מיליון איש, כתוצאה מהקורונה נפטרו כ- 1,000 איש וחלו כ 21,000 איש, רובם ללא סימפומים קשים. כולל ספינת הקורונה.
ביפן, אף אחד לא ממש מוכן להגיע להחלטה ודי זורמים ונותנים למשבר לעבור.
מה שכן, אירועים המוניים, פסטיבלים וכנסים, בוטלו. חדרי כושר ומועדונים נסגרו. טורניר הסומו במרץ, התקיים ללא קהל וזה של מאי התבטל, מה שלא קרה אף פעם.
בגלל האולימפיאדה איכשהו ניסו למשוך, להראות שהכל בסדר, אך כשראו שכל העולם סוגר שערים, הבינו שלא יוכלו להתחמק.
ממשיכים לבנות בניינים, מוניות ממשיכות לעבוד. אי אפשר להגיד שעצרו את המדינה לגמרי.
האם הקורונה השפיעה עליך?
הקורונה השפיעה עלי ועל עבודתי מאוד. חוץ מהאולימפידה, שהייתה אמורה להתקיים בטוקיו השנה, הייתי מעורב בפרויקטים לתוכניות טלויזיה וערוצים שונים לצילומים והפקות, למשל ל- Golden Week, שכולם בוטלו אחד אחרי השני.
למזלי, כבר שנים רבות, שרציתי לצלם ולערוך תוכניות מעניינות על יפן בעצמי, אבל תמיד הייתי מאוד עסוק בפרוייקטים של הלקוחות, בשנים האחרונות צילמתי חומרים בנושאים מיוחדים ומרתקים על יפן ובחודשים אחרונים אני יושב ועורך את אותם חומרים וסרטונים. אני עובד מהבית, הסטודיו שלי בבית.
אני מאוד מאוד מתרגש, אני עובד על פרוייקט אישי, שאני מנסה לקחת את משבר הקורונה והופך אותו לחיובי, לפחות מהבחינה שלי. בינתיים צילמתי וערכתי מספר תוכניות, שקיבלתי ביקורות מאוד טובות עליהן, בקרוב מאוד, אני מקווה שתראו אותן בטלויזיה או באמצעי תקשורת אחר.
התוכניות מיועדות לישראלים, אני מנסה להראות צדדים שהתוכניות הגדולות לא מגיעות אליהן, דברים שהם יותר מהצד, מקומות שהמטייל הישראלי מעולם לא שמע עליהם או אוכל מסויים או דברים שיש לי קשר ויכולת להציג אותם.
כגון סומו לדוגמא, אחד מהאנשים שאני עובד איתו ביפן זה אלוף סומו לשעבר, יש לי גישה לעולם הסומו בהישג יד. אני עורך סרטון שמסביר על הסומו, דבר שלא נראה בישראל ואפילו יפנים לא יודעים עליו. אני מקווה, שהם יעניינו וירתקו את הצופה הישראלי.
אני צריך להתמקד בזה ואם יהיה שינוי, יהיה שינוי. אני נערך לזה.
הרבה אנשים עושים את זה, מנסים להמציא את עצמם מחדש, במיוחד בתחום שלי. הרבה ישראלים, שהם מדריכי טיולים כאן, הפסידו את העבודה שלהם. בחלק הקודם דברנו על זה שהרבה ישראלים גילו את יפן, גם אם עשית שיעורי בית, עדיין רוצים לשמוע את מאחורי הקלעים של יפן.
הקורונה תפסה את יפן בדיוק בסאקורה (פריחת הדובדבן) ובגולדן וויק (שבוע בו נחגגים 4 חגים חשובים של יפן), שהיה עצוב מאוד.
הממשלה פה עוזרת, גם לתושבים, גם לעצמאים וגם לחברות גדולות. אני כעצמאי קיבלתי מענק, לא הלוואה, בשווי של 12 אלף דולר. כל תושב במדינה, כולל ילדים, קיבל 1,000 דולר. חברות גדולות קיבלו יותר כסף ועזרה.
אבל לפני יומיים, שהסתובבתי בשכונה, ראיתי עסקים שסגרו לגמרי וחיסלו את העסק. אני בטוח, שאם המצב יימשך, תהיה בעיה במיוחד לעסקים קטנים.
אנשים, שלקחו הלוואות, כדי לקנות דירות להשכרה (Airbnb), הם בבעיה. מלונות עומדים פה ריקים. אני משתדל להיות אופטימי בשביל כולם, אבל אני לא באמת יודע איך זה ישפיע על הכלכלה. אף פעם לא היינו בסיטואציה כזאת.
אף פעם לא היה מצב שעצרו את העולם. גם לא באסון פוקאשימה. לא הגיעו הרבה תיירים ליפן, אבל העבודה הייתה כרגיל, באופן עקרוני. מטוקיו דרומה, האסון בפוקאשימה לא השפיע בכלום.
איך תיראה התיירות ביפן ביום שאחרי הקורונה?
מבחינת תיירות הפנים נראה, כי יפן תחזור בקרוב לשיגרה (יחסית).
מבחינת תיירות חוץ, עושה רושם שביפן, כמו ביתר העולם, לפחות עד חודש ספטמבר השנה המצב לא יחזור למצב רגיל.
לצערי, ממה שאני שומע מסביב, נראה שלא תיהיה באמת חזרה לשיגרה מלאה עד סוף 2021 ואפילו יש ספק לגבי קיום האולימפידה ב- 2021.
מדברים על גל שני בחורף, שאולי יהיה אפילו יותר קשה.
לקראת האולימפיאדה הייתה פה תנופת בנייה רצינית, של מלונות ועוד. השקיעו המון כספים. תיירים לא יגיעו, מה שיכול להביא למיתון. אין ספק שזה ישפיע על החיים ביפן, לא יהיה נעים.
אני שמח, שכל החומרים, שאני עורך עכשיו, צילמתי טרום הקורונה. עכשיו לא נעים לצאת לרחוב. כולם עם מסיכות, אי אפשר לראות בכלל פנים. לא נעים לטייל במדינה שכולם עם מסיכות. יש גם אי וודאות, שאם תגיע ליפן ויקרה משהו, זו הבעיה העיקרית.
מה הם 10 המקומות שחייבים לבקר ביפן, ה- Top 10?
אוהב כל כך הרבה מקומות אז מתקשה לתת רק 10 ובכל זאת:
טוקיו כמובן, העיר הכי מדהימה בעולם, עם אין ספור אטרקציות – להקדיש לה לפחות 4-5 לילות.
אזור פוג'י והקונה, בשביל חווית ריוקאן (אורחן יפני מסורתי) ואונסן (מעיינות חמים). הר פוג'י הוא בסמל של יפן, מהמם בכל עונות השנה.
פארק השלום והזיכרון בהירושימה. מקום חובה. לראות את שיקום העיר 70 שנה פלוס אחרי שהתפוצצה שם פצצת האטום.
קיוטו ההיסטורית עם כ- 5,000 מקדשים מסורת ותרבות. לחפש את המקומות הפחות מתויירים.
לא לפסוח על אוסקה כדאי להקדיש לה לפחות יומיים שלושה אם אפשר, גם אם ביקרתם בטוקיו.
האי הצפוני הוקיידו מהמם בכל עונות השנה במיוחד בחורף עם שלל פסטיבלים אבל גם בקיץ הטבע משגע וכמובן האוכל במיוחד הסושי טרי וטעים באופן יוצא דופן.
שיקוקו Shikoku - האי הקטן מארבעת איי יפן בדרך כלל מקום שלא מגיעים אליו תיירים זרים וחבל יש לו גם אין ספור מקומות ומאכלים מיוחדים להציא
האי הדרומי קיושו Kyusho עם הרי געש פעילים ואונסנים וטבע עוצר נשימה וסיורי קולינריה משגעת. העיר נגאסקי, עיר נוספת שם התפוצצה פצצת אטום. העיר פוקוואקה, עיר יפהפיה ומדהימה. אחד המקומות האהובים עלי מאוד.
מקדש סייגנו-גי ומפלי נאצ׳י נו טאקי Seiganto-ji and Nachi No Taki Waterfall
קרויזאווה karuizawa הנמצאת במחוז נגאנו Nagano עיירה ציורית ורומנטית, שמציעה אין ספור פעילויות וקניות.
המלצות של מקומי או מאילו טעויות להימנע, כשכבר מגיעים ליפן
לשמור על שקט,
לנסות לשמור על הכללים ולכבד את האוכלוסייה המקומית. לא לעשות רעש מאוד מאוד חשוב. לנסות לדבר בקול נמוך במיוחד במקומות ציבוריים כגון רכבות, אוטובוסים, חנויות, מסעדות וכולי. כמובן, לא לדבר בטלפון במקומות האלה.
אוכל
לא לאכול בזמן הליכה ברחוב או בזמן הנסיעה בתחבורה ציבורית כגון אוטובוסים או רכבת בתוך עיר. ברכבות המהירות שינקנסאן אפשר לאכול.
במידה שאוכלים אורז, חשוב מאוד, לא לנעוץ את מקלות האכילה בתוך קערת האורז, ביפן אורז נחשב כמתנת החיים לבני האדם.
אסור להעביר אוכל ממקלות של אחד למקלות של אחר מכיוון שפעולות אלה הן חלק ממנהגי האבלות ביפן.
אני ממליץ לכל מי שמגיע ליפן לאכול רק אוכל יפני. אתם כבר כאן, אוכל אותנטי ומיוחד שכזה, לא תוכלו לאכול בשום מקום אחר
בכל תחנה קטנה ניתן למצוא מקדונלדס, אבל כדאי להשאיר את האוכל המערבי לישראל או למדינות אחרות.
האוכל היפני מגוון בצורה נפלאה, רוב האנשים מכירים רק סושי, ראמן ועוף טריאקי, אבל המטבח היפני הוא הרבה יותר מזה.
תיכנון מוקדם נכון ותיראו, שאפילו בטיול של שבועים, לא יצא לכם לאכול אותו סוג של אוכל פעמיים.
ביפן שותים תה ירוק, אבל ניתן למצוא סטארבאקס, בטוקיו לבדה ניתן למצוא למעלה מ- 1,500 סניפים של סטארבאקס.
עישון
אסור לעשן ברחוב או ברוב המקומות, ישנם מקומות המיועדים לכך.
מנהגים ואחרים
ליפן צריכים להגיע מוכנים. רצוי מאוד להכין שיעורי בית וללמוד על המדינה מראש (תרבות, התנהלות וכולי). כל טעות בתכנון הטיול עלולה לעלות כסף רב והפסד זמן יקר שלא יחזור.
אם רוצים להצטלם עם ילד, לבקש אישור.
להוריד נעליים במקומות מסוימיים כגון בכניסה לבתיים פרטיים או למקדשים ולפעמים לחלק מהמוזיאונים.
לא להשאיר טיפים! בשום מקום. זה מעליב, השירות ביפן הוא מעל לכל. הלקוח נחשב כאלוהים.
לבוא עם נעלי הליכה נוחות, אפילו מספר זוגות להחלפה, כי ביפן יורד גשם בכל עונות השנה.
בשנים האחרונות תיירים רבים גילו ומגיעים לבקר ביפן, 95% מהמבקרים מתעקשים לבקר מאותם מקומות (מקדשים, מוזיאונים, ערים כגון טוקיו וקיוטו). ישנם המון מקומות אחרים, שלא נופלים מאותם מקומות מתויירים ולפעמים אפילו שווים עשרות מונים יותר. תיכנון מוקדם יעזור באמת לגלות את המקומות השווים ביותר וגם כמובן שלא לכולם יהיו את אותם סיפורים וחוויות.
ממליץ לשלב מלונות יפנים מסורתיים כגון ריוקאנים ואונסנים ולא רק לינה במלונות מערבים עם מיטה ומקלחת. זו חוויה אותנטית יוצאת דופן ומהנה.
שופינג ביפן
כמו שאמרתי, יפן יותר זולה מישראל. ביפן יש כ- 17 אאוטלטים. בקארויזאווה (מס' 10 בהמלצות למעלה), יש אאוטלט עם למעלה מ- 250 חנויות של המותגים הכי גדולים בעולם, עם 70% הנחה ממחירי הרחוב בטוקיו וביפן, על פי כמה וכמה מישראל.
חברים שמגיעים מישראל, מגיעים עם מזוודה ריקה רק בשביל הקניות. בחישוב שלהם, החיסכון שלהם על הקניות מכסה את עלויות כרטיס הטיסה והמלון.
ויש גם Tax Free Shopping – בהצגת הדרכון תקבלו 10% הנחה נוספים.
יש גם את חנויות הכל ב- 100 ין, שזה בעצם הכל ב- 3 שקלים. אפשר לקנות בהן מזכרות והכל כמעט.
לסיום מספר שאלות אישיות:
מתי הייתה הפעם האחרונה שביקרת בארץ?
פעם אחרונה שיצא לי לבקר בישראל היה בפברואר שנה שעברה. אני מגיע כל שנה בפברואר מרץ, השנה לא יצא לי.
למה אתה הכי מתגעגע בארץ?
המשפחה והחברים, אמנם יש את כל המדיות החברתיות אבל אין כמו לראות מקרוב ולחבק.
לאוכל, כמה שאני משתדל ושומר, עדיין חוזר ליפן עם קילוגרמים עודפים.
לכל המקומות בהם אני אוהב לאכול ולטבע המיוחד של ישראל בעיקר את נוף המדבר, המצדה ואילת.
רגע לפני סיום הריאיון, הפתעתי את שרון והעליתי לשיחה את איילת אחותו, שהכירה בינינו.
דיברנו עם איילת על כל מיני עניינים של פה ושם, ובין היתר על השכרת רכב ביפן.
מסתבר שטרום הקורונה, ניתן היה להבחין בעלייה חדה בשיעור השכרות הרכב ביפן.
הנה כמה דברים שכדאי לדעת על השכרת רכב ביפן:
דמי החזר גבוהים, אם מחזירים בתחנה אחרת, אפילו באותה העיר או אם לוקחים בעיר ומחזירים בשדה. עלות דמי ההחזר יכולה להגיע לגובה ההשכרה עצמה.
ביפן נוהגים הפוך, בצד השני של הכביש (כמו באנגליה)
השילוט הוא ביפנית, מה שיכול לאתגר תיירים.
היפנים נוהגים לאט, מסודר ובאדיבות, מה שיכול להקל.
ישראלים אוהבים את העצמאות שלהם (לכן שוכרים רכב)
בטוקיו אסור לחנות ברחוב.
יש חניות מסודרות ייעודיות, יקרות. במרכז חנייה יכולה לעלות סביב ה- 10 דולר לשעה ויכולה להגיע ל- 100 דולר ליום. מה שעדיף להיעזר כבר במוניות או בתחבורה הציבורית שהיא מדהימה בטוקיו, זולה, מהירה ונוחה. אפילו מנהלים נוסעים בתחבורה הציבורית.
אם נוסעים מחוץ לערים ולתקופה ארוכה, כדאי לשכור רכב כשיוצאים מטוקיו. במיוחד אם רוצים להגיע למקומות המיוחדים.
המלצת המקומי,
במידה ומגיעים לטיול ארוך יותר ביפן, המשלב יותר מ- 2 מקומות ספציפים, חוששים מנהיגה ביפן ורוצים להגיע לכמה שיותר מקומות, רצוי מאוד לקנות כרטיס נסיעה בשם JR JAPAN RAIL PASS, כרטיס זה יחסוך לכם כסף רב ואופציה להגיע למספר רב יותר של מקומות.
לאן תטוס אחרי הקורונה?
כנראה שאני לא אטוס לשום מקום, מכל הבחינות, אלא אם כן, הכל יחזור לקדמותו עד סוף השנה.
נכון לעכשיו, אני חושב שאם אני יוצא מיפן אני לא יכול חזור.
מה היה היעד האחרון שהיית בו?
קונגו שבאפריקה. הייתי שם 10 ימים, הייתי אמור להיות שבועיים, אבל הודיעו לי שאם אני לא עוזב למחרת בבוקר, אני נישאר תקוע באפריקה.
מה היעד הכי מיוחד שנסעת אליו? ביזנס או פלז'ר?
אני אוהב את העבודה שלי, כי היא מאפשרת לי להגיע למקומות, שלא חשבתי שאי פעם אגיע אליהם, גם ביפן וגם בעולם.
אחד מהמקומות היותר מיוחדים, שיצא לי להגיע אליו במסגרת עבודתי, היא מדינת ונואטו - שרשרת איים באוקינוס השקט. אם יש גן עדן על פני האדמה הוא שם, חופים בתוליים, אוכלים ישר מהעצים.
היו שייכים לאנגליה אבל לפני כעשרים שנה קיבלו עצמאות. הוכתר כמקום השמח ביותר בעולם מזה כמה שנים. אין אויבים, אין מלחמות, אין עקרבים ונחשים.
כמעט כל מקום שהגעתי אליו בעולם, בכל יבשת על פני כדור הארץ, חוץ מסין, הייתי מאוד שמח לחזור. כל מקום יש בו משהו מיוחד, אם זה אוכל, או תרבות, או אווירה שמשאירים לי טעם של עוד. שהייתי מאוד רוצה לחזור.
5) מה אני יכולה לאחל לך?
את יכולה לאחל לי מה שכולם עכשיו מאחלים לכולם, חזרה מהירה לשיגרה ולעשייה שכל כך חסרה לכולנו. לי אישית, שאצליח ביצירת הגשרים וחיזוק הקשר, שאצליח לגרום לשתי התרבויות להתעניין אחת בשנייה יותר וללמוד אחד על השני הרבה יותר.
שרון גדעון קובאיאשי הראשון, מאחלת לך מכל הלב ולכולנו, שנחזור במהרה לשיגרה מלאה ורגילה.
תודה רבה על תשומת הלב, על הזמן שהקדשת לי, על הריאיון המקסים והמרתק הזה.
אריגאטו גוזאימסט ונתראה ביפן במהרה בימינו.
מזמינה אתכם לעקוב אחרי קובאיאשי סאן:
בתיק העבודות של שרון, הכל צולם ונערך על ידיו
באתר
התמונות באדיבות שרון גדעון קובאיאשי הראשון. כל הזכויות שמורות.