בספטמבר 2015 החלטנו לטוס כל המשפחה לארה"ב לתקופת החגים. קצת חוף מערבי וקצת חוף מזרחי. הטיול הזה היה הטיול הכי מושפע מזג אוויר, שחוויתי בחיי. הטיול שהוכיח לי שוב ושוב, שכל תוכנית היא בסיס לשינויים.
מילה טובה על נתב"ג, שמחתי לגלות את מיתחם האם והילד שיש בטרמינל 3. מיתחם שלא נופל מטרמינלים אחרים בעולם. יש שידת החתלה מסודרת, מיטת תינוק, מיקרוגל אם רוצים להכין תמ"ל.
כאם מניקה, שמחתי לגלות את תאי ההנקה המרווחים, עם כיסא נדנדה והדום.
טסנו לסן פרנסיסקו דרך ניו יורק, כמובן. מאז שגיליתי את אמריקה אופציה אחרת היא לא רלוונטית.
הטיסה הייתה עם חברת 'Delta'. בעלייה למטוס בנתב"ג מחלקים לכל נוסע בקבוק מים. כמעט בכל טיסת דלתא מת"א לארה"ב וחזרה יש איש צוות אחד לפחות הדובר עברית. כמו כן, הזמינו אותנו לקחת את הילד לתא הטייס, שם הטייס הושיב אותו במושב הטייס, סיפר לו על כל המנורות, ההגה והידיות, איפשר לו לשאול שאלות ואני תירגמתי כמובן וצילמתי. בסוף הביקור בקוק-פיט, קבלנו סיכת כנפי טייס של 'דלתא'. התחלה נחמדה לדרך ארוכה.
נחתנו בניו יורק, הגירה, לקחנו מזוודות, והמשכנו לטיסה לסן פרנסיסקו. היה לנו זמן גם לאכול משהו קל ולשתות לפני שעולים לטיסת ההמשך. בטיסות הפנים של ארה"ב אין ארוחות, על אף שהטיסה מניו יורק לסן פרנסיסקו אורכת למעלה מ- 5 שעות.
כשבדקתי בתחזית היו התראות על שריפות בכל איזור קליפורניה וצפונה. אי לכך, ארזתי רק בגדים קצרים. תמיד, תמיד, אבל תמיד, אני אורזת שני סטים ארוכים וחמים לטיסות. במטוסים קר עד קפוא ובטרמינלים קר לא פחות, אלא אם כן חורף.
סן פרנסיסקו בצהרים, כנראה לא שמעה על התראות השריפה והיה קררררר, קר מאוד.
הלכנו לנוח מעט, כדי לחדש כוחות, אולי בינתיים גם יתחמם קצת. בקשנו שיחת השכמה, שאיכשהו התפספסה וככה התעוררנו בשש בערב. היה כל כך קר, שפשוט לא יכולנו לזוז. 2 הסטים שהבאתי לא הספיקו ובמקום לתור את סן פרנסיסקו, תרנו את סניף Target הקרוב להצטייד באמצעי חימום.
למחרת בבוקר לקחנו טיסה קצרה אל דרום לוס אנג'לס, לטובת אירוע משפחתי וחגיגות ראש השנה באזור. זהו שינוי מספר אחד, במידה ואתם תוהים למה לא טסתי ללוס אנג'לס ישירות. חודש לפני הטיסה המיועדת, מזמינה אותי בת דודתי לאירוע משפחתי וארוחת ערב החג בביתה. כל הכרטיסים והמלונות היו מוזמנים מראש, אפילו ארוחת ערב ראש השנה הייתה מוזמנת וסגורה, אולם זו מסוג ההצעות שקשה לסרב להן.
מחשבת מסלול מחדש.
חיפשתי דרך קצרה, הגיונית וזולה להגיע מסן פרנסיסקו למחוז אורנג', מאחר והאירוע היה יום לאחר נחיתתנו בארה"ב. גיליתי את Southwest, חברת תעופה מקומית, סוג של לואו-קוסט מקומי. אחרי שבדקתי שהחברה אמינה ובסדר הזמנתי כרטיסים. אין להם קוד הופעה מעונב כמו לכל יתר חברות התעופה, ככה מקבלים אנשי צוות באורגינל, יש דיילות לא מאופרות, הבנים יכולים להיות עם ברמודה וכולי, אולי זה מאפשר להם להתנהג בטבעיות. מה שבא להם בטבעיות היו מקסים בעיניי, היה שירות מעולה בגובה העיניים, ניכר היה שבאמת איכפת להם מהנוסעים.
הטיסה מסן פרנסיסקו לסנטה אנה שבמחוז אורנג' הייתה קצרה, בשל המרחק הקצר טסנו בגובה נמוך יחסית, שאיפשר לנו להינות מהנוף הקסום של חופי קליפורניה.
הטיסה נחתה בשדה התעופה ע"ש ג'ון ויין. שדה התעופה הוקם במחוז אורנג' בשנת 1941 ושימש כשדה תעופה צבאי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1948 הושב השדה לחזקת מחוז אורנג' ומשנת 1952 החלו בו טיסות מסחריות.
ב- 1979 שונה שם השדה והוא נקרא על שם ככוכב הקולנוע האייקוני – ג'ון ויין, שהיה אחד מתושביו הבולטים של מחוז אורנג'.
הגענו לחברת ההשכרה לאסוף את הרכב המושכר, הציעו לנו Free Upgrade (שידרוג חינם), לא סרבנו. קבלנו מפתח ומספר חנייה. החניון צפוף, תאורה צהובה ולא חזקה במיוחד, לא יכולתי להבחין בגודלו של הרכב. רק כשהגענו לחנייה של המלון, הבנתי את גודלו של הרכב, הזמנו מכונית וקבלנו טנק.
כמו שכבר הבנתי בנסיעות קודמות לארה"ב, שם הכול ג-ד-ו-ל.
הפעם לקחנו חדר בהולידיי אין אקספרס, קטן יותר, חביב יותר, נעים יותר וזול יותר. גילינו שגם החדר שקבלנו במלון הזה היה גדול ומרווח יותר. והמלון נמצא במרחק הליכה קצר מהמרינה.
מזג האויר האיר לנו פנים הפעם. יצאנו לסייר במרינה שמעבר לכביש. לקראת הצהרים חזרנו למלון לשנ"צ והתארגנות לארוחת הערב המשפחתית אליה הוזמנו.
אלא שאחרי יומיים חמימים ונעימים, מזג האויר החליט להתהפך עלינו. היינו אופטימיים כי היינו אמורים להמשיך לסן דייגו, שם אין כמעט גשם Ever, בטח לא בספטמבר. כמו המשפט הידוע, האדם מתכנן ואלוהים צוחק, ככה אצלנו. תכננו לצאת לדרך מיד אחרי ארוחת הבוקר, אלא שהתראות שטפונות יש לא רק בארץ מתברר, שם יש לזה שם "סקסי" – Flash Floods – שיטפון פתע. גשמים עזים, דיי הזוי למקום ולתקופה.
סגרו את האוטוסטרדה לסן דייגו בשל התראת שיטפון פתע. כך מצאנו את עצמנו מחכים במלון, עד יעבור זעם ופתיחת הכביש. בסוף התבשרנו שכביש האגרה המזרחי נפתח ואפשר לסוע בו. מאחר ולא רצינו לבזבז את זמננו במלון וחשבנו שבסן דייגו יהיה יבש יותר, העמסנו את המזוודות והילדים ויצאנו לדרך.
רק לצורך המחשה של עוצמת הגשם, עצירה בדרך לשירותים, מרחק של מטרים ספורים אל השירותים ובחזרה לרכב, נרטבתי לחלוטין, כאילו נכנסתי למקלחת עם הבגדים. לא, לא הייתה לי מטריה, כי היי, היו התראות לשריפות. הגענו, בסופו של דבר, אל סן דייגו. דיי התבדנו לגבי התקווה למזג אויר חם ויבש יותר. אמנם הגשם לא היה עז, אבל היה רטוב.
שוב מצאנו את עצמנו מסתגרים במלון, כי בסן דייגו רוב האטרקציות הן בחוץ, מאחר ואין גשם בסן דייגו. ברור שאין גשם בסן דייגו... עד שהגענו. חישוב מסלול מחדש מביא אותנו שוב לסניף Target הקרוב להצטייד במטריות ובמעילי גשם.
סן דייגו
למחרת, היפ היפ-הריי, מזג האויר שוב חייך אלינו, לא חיכינו שישנה את דעתו ויצאנו אל גן החיות המקומי. גן החיות של סן דייגו מאוד מוכר ומהמפורסמים בעולם. דיי קשה לעשות אותו ברגל, לכן יש שאטל פנימי ואף רכבל שניתן לצפות על גן החיות מלמעלה.
המכלאות של החיות מדמות את סביבת המחייה המקורית של החיות, מעבר לחיות המוכרות שיש בגני חיות מוכרים אחרים, יש שם דוב קוטב, דובי קואלה (הם לא באמת דובים, הם חיות כיס) ודוב פנדה גדול ופעיל. אולי יש כאלו שמספיקים לראות את כל גן החיות ביום אחד, לדעתי, זה ברמת המאתגר.
***עידכון***
באפריל 2019 הושבו דובי הפנדה, האם ובנה בן ה- 6, לסין, מדינת מוצאם במסגרת ההסכם שהיה לגן החיות עם ממשלת סין.
אנחנו הסתפקנו בכמה שכוחותינו התירו לנו ואז המשכנו אל חצי האי קורונאדו. קורנאדו היא עיר מבוססת תיירות, השוכנת מול חופיה של סן דייגו. רחוב אורנג' הוא רחוב הקניות והמסעדות של קורונאדו. אנחנו עצרנו בו לאכול ולשתות בירה במבשלת הבירה המקומית. הזמנו טעימות הנקראת Flight ונשנושים. ניתן להזמין Flight כמעט בכל מבשלת בירה, כל כוס היא כ- 100 מ"ל.
משם המשכנו אל מלון דל קורונאדו, אתר היסטורי לאומי. המלון נראה ציורי, כמו לקוח מסרט אגדות.
המלון נבנה בסוף המאה ה- 19 ואירח נשיאי עבר אמריקאיים, ואורחים מוכרים, כמו למשל צ'רלי צ'פלין, צ'רלס לינדברג, מוחמד עלי, תומאס אדיסון, מג'יק ג'ונסון ואחרים. המלון שימש כאתר צילומים של הסרט "חמים וטעים". עם השנים יצא לי לראות הסרט ויכולה להבין איך הוא הוכתר כקומדיה אמריקאית מס' 1 בכל הזמנים. זאת בהתחשב בעובדה, שהסרט צולם כשני עשורים לפני שנולדתי. כוכבי הסרט הם כוכבי אותה תקופה – מרילין מונרו, ג'ק למון וטוני קרטיס.
תמורת כ- 600 דולר ללילה גם אתם תוכלו ללון במלון הזה. קחו בחשבון שהמלון רדוף רוחות, חדר 3372 במיוחד. טיילנו בטיילת שעל חופיו הלבנים של חצי האי וצפינו בשקיעה.
חזרנו למלון לסגור את היום מוקדם, מחר לגולנד.
אל קורונאדו ניתן להגיע עם רכב דרך גשר מרשים, השווה תמונה. לצערי, לא צילמתי. הגשר אורכו כ- 3 ק"מ, עובר מעל מימי מפרץ סן דייגו. נסיעה בו מזכירה קצת נסיעה ברכבת הרים. המהירות בקורונאדו מוגבלת ל- 40 קמ"ש (25 מייל) ויש מצלמות, מה גם שהתנועה במקום לא מאפשרת מהירות גבוהה יותר. חנייה בקורונאדו יקרה. נכון, שניתן למצוא חנייה במדחנים (תלוי עונה) בכ- 20 סנט לשעה, אבל היא מוגבלת לשעתיים. ניתן להגיע לחצי האי גם במעבורת מסן דייגו. ניתן לעשות את האי ברגל, להשכיר אופניים או גולפיות. השטח המרכזי והמעניין הוא דיי קטן.
לגולנד
פארק השעשועים של לגו השלישי שנפתח בעולם והראשון מחוץ לאירופה. הפארק נותן מענה לכל הגילאים. בכניסה כל ילד שמגיע בפעם הראשונה לפארק מקבל סיכה עליה כתוב – פעם ראשונה שלי בלגולנד.
ברחבי הפארק דמויות רבות מלגו בגודל אמיתי, ניתן להצטלם. פתחנו ברגוע באי ההרפתקאות – Explorer Island, התחלה רגועה לפארק מאוד אינטנסיבי. התחלנו בנסיעה ברחבי הספארי, ברכב דמוי ג'יפ פגשנו חיות בגודל טבעי, הבנויות כולן מאבני לגו. האטרקציה הזו מתאימה לכל הגילאים.
משם המשכנו לשייט בעולם האגדות, שייט בסירה בין דמויות מעולם האגדות. פגשנו שם את כיפה אדומה, הזאב ושלושת החזירונים, עמי ותמי, הענק מג'ק והאפונים, סינדרלה, שלגייה ושבעת הגמדים, המערה של אלאדין ועוד סיפורים שפחות היכרתי. האטרקציה הזו מתאימה לכל המשפחה, מאוד נעימה וצבעונית.
המשכנו למיתחם דופלו, המתאים במיוחד לקטנטנים שבחבורה. יש קרוסלה עם סוסי דופלו (בגודל אמיתי), ההורה עומד ליד הילד במהלך הנסיעה ועוד דמויות וכלי רכב, שניתן להצטלם עליהם.
בבי"ס לנהיגה הילדים לומדים איך לנהוג במסלול תחום ובסופו הם מקבלים רישיון נהיגה.
כאן לצערי, נגמרה לי הסוללה של המצלמה. יום קודם חזרנו עייפים ושכחתי להטעין את הסוללה. היה לי מטען בתיק, אלא שהוא לא תאם את השקע האמריקאי.
אמנם אין תיעוד, אבל עשינו את ספינת הפיראטים ואת האקדמיה לכבאים ולמשטרה, שהיה מאוד נחמד. בעצם, הילדים מתחרים ביניהם מי מכבה את האש ראשון ומי תופס את הרשע ראשון.
עברנו בסיור של מפעל הלגו, היה נחמד ואף רכשנו כמה מזכרות בחנות. איך אפשר שלא.
היה יום עמוס חוויות. חזרנו למלון עייפים ומרוצים, חוץ ממני, שהתבאסתי שלא הטענתי את הבטרייה ויכולתי לתעד את כל הכייף שהיה לנו.
נפרדים מסן דייגו
היינו אמורים לעזוב את המלון בבוקר ולעלות צפונה, אלא ששוב מרפי התערב. אחרי כל מה שעברנו, הייתי צריכה לעשות כביסה. במלון הייתה מכונה ומייבש. אלא שהסתבר בדיעבד, שנשארו צבעי קרייאון במייבש. בדקתי שאין בגדים במייבש, לא שאין צבעים. חלק מהבגדים יצא עם כתמי צבע, שלא היה ברור איך בכלל ניתן להסיר אותם. פקידת הקבלה במלון נתנה את הבגדים עם הכתמים למנקה שתנסה להוריד את הכתמים באמצעות החומרים שברשותה. שיחררה אותנו לדרכנו, כדי שלא נתעכב. הבטיחו לשים לנו את הבגדים הנקיים בשקית ביחד עם המזוודות שהשארנו בשמירת חפצים.
על הפרק השלמת כל מה שלא עשינו ביום הראשון בשל הגשם.
תחילה נסענו לנושאת המטוסים USS Midway, שיצאה לגמלאות ומשמשת מאז כמוזיאון צף. ניתן למצוא שם עניין לכל אחד. ויש גם קשר לאזורנו... המידוויי השתתפה במלחמת המיפרץ הראשונה ב- 1991. יש אילסטרציות, סרטים (באנגלית), אפשר לטייל חופשי בכל חלקי הספינה. על הסיפון העליון יש תצוגה של מטוסי קרב, מטוסי חילוץ, מסוקי סיוע וחילוץ, על חלקם ניתן לטפס ולהצטלם, מדי פעם יש סדנאות וסיפורים ליד מטוסים מסויימים (יש לו"ז, כדאי להתעדכן). רוב אנשי הצוות במוזיאון הם חיילים בפנסיה ששירתו על הספינה בשלב זה או אחר ואף חיילים בגמלאות מספינות אחרות.
הילדים יכולים לעבור "מסלול הכשרה מהיר" לחיילים בסופו הם מקבלים סיכת קצונה של הספינה. קנייה בחנות של המוזיאון או רכישת תמונה למזכרת תומכת בשימור הספינה והמוזיאון, המחירים סבירים לגמרי.
ליד נושאת המטוסים יש מעגן ממנו יוצא שייט במימי מפרץ סן דייגו. שייט בעיקר חווייתי, לראות את סן דייגו מכיוון המים.
בדרך חולפים על פני מרבצי כלבי ים, קצת מזכיר את סן פרנסיסקו, רק הרחק מהיבשה.
חולפים על פני בסיס חיל הים, מקבלים הסבר על נושאות המטוסים והספינות העוגנות בו, על המטוסים והמסוקים החונים במיתחם של בסיס חיל הים.
2 מטוסי קרב ערכו אימון אווירי מעל ראשנו, מרבית הנוסעים בשייט התלהבו והתרגשו, אנחנו פחות, אנחנו מורגלים בזה.
השייט עורך כ- 50 דקות. מתאים לכל גיל. נגיש לעגלות ולכסאות גלגלים. ניתן לרכוש שתייה ונשנושים על הסיפון.
מהמעגן בו יוצאים אל השייט, יוצאת גם המעבורת לקורונאדו בה ביקרנו יום קודם לכן.
מצידה השני של נושאת המטוסים פסל המנציח את סצינת הנשיקה של סיום המלחמה מהטיימס סקוור בניו יורק, בו נראה מלח נושק לאחות במדים.
הפסל יושב במרכז פארק עם פסלי זיכרון נוספים. ספסלים מהם ניתן לשבת ולצפות על המיפרץ. יש גם מסעדות ושוק דגים.
מול נושאת המטוסים במרחק הליכה קצר מעברו השני של הכביש, נמצאת תחנת הרכבת של סן דייגו – סנטה פה. מגיעות לשם רכבות מכל רחבי המדינה. בחוץ יש תחנה של התחבורה המקומית, כך שניתן להגיע למקום אפילו בלי רכב. יחד עם זאת, קיימים באיזור חניונים רבים. העדפנו להגיע למקום עם החשמלית (טראם, טרולי), מהיר, נוח וחווייה בשביל הילדים.
חזרנו עם הטרולי אל העיר העתיקה של סן דייגו, שהיא בעצם פארק היסטורי מדיני. אומרים שמשם התחילה קליפורניה. המקום הוא כמו מוזיאון פתוח, עם מסעדות, חנויות, מלונות ואף מוזיאונים.
החנויות מיועדות כמעט כולן לתיירים, אבל נחמד להיכנס ולהסתכל.
ישבנו לצהריים ב-Café Cayote (זאב ערבות), אוכל מקסיקני מהטובים באיזור.
אכלנו נאצ'וס, קאסדייה, אינצ'ילדה וטאקו שתינו מרגריטה ונהנינו מכל רגע.
אחלה אוירה, אחלה אוכל ואחלה שירות. ממליצה.
חזרנו למלון, העמסנו חפצינו והמשכנו צפונה.
מילה על המלון
המלון נבחר מתוך כוונה שיהיה נוח ליציאה לאתרים השונים, חלקם הצריכו נסיעה ברכב וחלקם נסיעה בתחבורה ציבורית.
המלון הזה, שהוא בעצם אורחן, זכה לביקורות טובות. ביקשנו וקבלנו חדר פינתי, שקט, בקומת הקרקע. מטבח מצוייד (צריך לבקש את כלי המטבח, הם לא נמצאים בארונות). מרווח, נקי ומאוד נעים.
יש חדר כביסה עם מכונה ומייבש, מופעלים במטבעות (לא מסובך).
חנייה חינם צמודה לחדר.
ממליצה בחום.
את עלילותינו בנסיעה צפונה תוכלו לקרוא בהמשך.