1cee160b56665
 
  • מירי ליסק

להתאהב בורונה

עודכן: 19 בנוב׳ 2021

הייתי בורונה בירח הדבש שלי, ירד גשם זלעפות, לא זכרתי כלום מהעיר הזו, חוץ מהפסטה ראגו והבית של יוליה. זהו.


הבית של יוליה בורונה
הבית של יוליה בורונה

מה הביא אותי שוב לורונה?

בתור שוקוהוליקית מוצהרת, מאז ששמעתי על פסטיבל השוקולד בפרוג'ה, תמיד רציתי להגיע אליו, תמיד היו סיבות למה לא: קר, חגים, עבודה וכולי. יום אחד שמעתי על פסטיבל השוקולד בטורינו, התאים לי יופי, בדיוק ביום ההולדת שלי, חגיגות יום הולדת באיטליה, מה רע?


אני אגיד לכם מה רע. הבוס לשעבר של בעלי הטיל וטו חופשות, זה מה רע. היה דד ליין חשוב בעבודה, אי אפשר לצאת לחופשות, גם לא לסוף שבוע ארוך. כך ויתרתי שוב על החלום. חלפה לה שנה ועוד שנה ועוד אחת. עד שיום אחד קפצה לה מודעה על פסטיבל השוקולד בטורינו. אמרתי לבעלי – קדימה נוסעים. שוב עבודה ואי אפשר ולא יכול, קחי את הילדים וסעי, תיהנו.


איכשהו הרעיון לסוע עם 2 ילדים קטנים, כשאחת מהן בעגלה, לא קסם לי במיוחד. שלא תטעו לחשוב, שלא עשיתי זאת בעבר, עשיתי גם עשיתי אפילו פעמיים (פעם אחת לדיסלדורף ופעם אחת ללונדון). אבל פסטיבל שוקולד עמוס אנשים עם סוכר בכל פינה, לא נשמע לי אטרקטיבי.


מחשבת מסלול מחדש ולא מוותרת, לוקחת רק את הקטנה, שהתגלתה כמלווה האולטימטיבית.


מכינה מסלול, מתכננת מסלול אינטנסיבי של 24 שעות בטורינו, מגלה עוד פסטיבל שוקולד בבולוניה ושוק כריסטמס שמתחיל בדיוק בורונה. מתכננת לילה במילאנו (אחרי הנחיתה), 2 לילות בורונה ולילה בטורינו.


הטיסה

פעם ראשונה טסתי עם איזי ג'ט. עד אותו הרגע נמנעתי מלטוס עם חברת לואו קוסט אחרי חווייה קשה עם חברת לואו קוסט בארה"ב, ששם הלואו הוא באמת לואו. חוויית הטיסה עם איזי ג'ט התגלתה דווקא כנעימה, השירות היה לבבי, כן, הכל בתשלום, אבל בטיסה של 4 שעות באמת שלא צריך יותר.



ברוכים הבאים למילאנו - Benvenuto Milano

נחתנו בטרמינל 2 במלפנסה, ביקורת דרכונים, איסוף מזוודות ויוצאים החוצה אל השאטל, שלוקח למרכז העיר. טרמינל 2 במלפנסה הוא מאוד קטן, השאטל עומד ממש מול היציאה. את כרטיס הנסיעה ניתן לקנות בדוכן שבתוך הטרמינל או אצל הנהג. את המזוודות מעמיסים לתא המטען ויוצאים לדרך. האוטובוס יוצא לדרך ברגע שמתמלא או בשעת היציאה הנקובה, המוקדם מבין השניים. נסיעה של כ- 40-50 דקות, תלוי על איזה נהג נופלים וכמה התנועה עמוסה. הנסיעה בעיר עם נהג איטלקי לא מתאימה לבעלי לב חלש. באוטובוס יש וויי-פיי, השימוש בו תלוי במזל בעיקר, אם מצליחים להתחבר וכמה התחברו.


הזמנתי מלון במרחק 7 דקות הליכה מתחנת הרכבת, אבל.... נגמרה לי הסוללה בטלפון, אז הניווט למלון היה מהזיכרון בלבד. חווייה מאתגרת ביותר במיוחד במילאנו. אחרי מספר ניסיונות כושלים לשאול אנשים ברחוב איפה המלון, איש פינוי הזבל היה זה שנחלץ לעזרתי. אלא שהוא לא מדבר אנגלית. בעזרת איטלקית קלוקלת מצידי וסלולרי עובד מצידו, הגענו אל המלון תוך 5 דקות, אחרי כ- 20 דקות התברברות עד שפגשנו את איש הזבל.


צ'ק אין זריז והקטנה מתעקשת ורוצה גלידה. עוד לא אכלנו ארוחת ערב, עייפות, 3 מעלות בחוץ, אבל ג'לטו זה מהדברים שכמעט בלתי אפשרי להגיד עליו לא. עושות דרכנו לג'לטריה המומלצת הקרובה, רגע לפני הסגירה גביע גלידה חלומית וחזרה למלון לישון. מי אמר שגלידה לא יכולה להיות ארוחת ערב?


בבוקר למחרת, ארוחת הבוקר במלון מוגשת בחדר אוכל קטן ליד הקבלה. בופה עם מאפים, אנטי פסטי, ביצים, מיץ תפוזים וקפה איטלקי טוב. תענוג. הקטנה אוהבת את הירקות שלה טריים ולא בתנור, אחראית חדר האוכל הביאה לה צלחת גדולה מלאה בעגבניות שרי חתוכות והכינה לה שוקו.



לא מבזבזים את היום במלון ויש כשעתיים עד לרכבת, אז יוצאות לבחון את הסביבה. האזור כולו הוא תענוג לחובבי השופינג, אלא שהאיטלקים לא פותחים את העיניים (והחנויות) לפני השעה 10:00. יש כמה חנויות של סינים שפתוחות לפני 10:00. סיבוב קצר וקדימה אל תחנת הרכבת, לא לפני שעוברים במלון לקחת את המזוודות שהשארנו בקבלה.


מלון בולצאנו

הרעיון מאחורי בחירת המלון – מרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת, מחיר סביר, נקי ושקט.

מלון בסיסי, לא מתוחכם. הזמנתי את החדר הקטן. 7 דקות הליכה מתחנת הרכבת. מחיר סביר כולל ארוחת בוקר. ארוחת בוקר איטלקית סבירה. צוות אדיב.


Breakfast at Bolzano hotel Milan

החדר עצמו קטן ממש, כך גם המקלחת, אבל בשביל כמה שעות מהנחיתה עד הרכבת לורונה בבוקר, סביר לגמרי. לא צריך יותר מזה.

יש סופר שכונתי ממול, קורסו בואנוס איירס במרחק קצר ביותר. המון מסעדות מסביב.



תובנות מהביקור הקצרצר במילאנו:

  • המילאנזים לא נחמדים וחשדניים. כשפונים אליהם, ככל הנראה, הם חושדים, שמדובר בקבצנים ולכן מתעלמים.

  • כבישי מילאנו באזור התחנה המרכזית במיוחד מאתגרים לעגלות ילדים ומזוודות על גלגלים.

  • כשאוכלים גלידה כשטמפרטורה 3 מעלות בחוץ, זה לא משפיע על הגוף, לא קר יותר. מה שכן, זה מאוד משפיע על המוח, אנדרופינים משתחררים ומתחילים את החופשה באושר צרוף. אבל... צריך לבחור גלידה טובה.


בדרך לורונה

ברוב הנסיעות שלי לאיטליה אני מתניידת ברכב שכור. לרכב שכור יש הרבה יתרונות, שמתבטלים בטיול עירוני ולא באים לידי ביטוי בכל הרכב של נוסעים. בהרכב שלי פלוס ילדה, זה פחות התאים, לכן החלטתי הפעם לסוע ברכבת. עברו הרבה שנים מאז נסעתי ברכבות באיטליה, חוקי המשחק השתנו בינתיים.


הדרך ממילאנו לורונה לוקחת כשעה ברכבת המהירה בעוד ברכבת האזורית (רג'יונלה) והאיטית לוקחת כמעט שעתיים.

התלבטתי, אבל בסוף את הכף הכריעה הזמינות ושעת היציאה וההגעה של הרכבת. מאחר ולא מיהרתי וגם חסכתי קצת (הרבה) כסף על הנסיעה, לקחתי את הרכבת האיטית.


כשעלינו במילאנו הרכבת הייתה יחסית ריקה. זה יתרון מטורף, מאחר וברכבת האזורית אין מקומות מסומנים. אין מקום למזוודות והיא צפופה עד צפופה מאוד וגם אין Wifi. מצד שני, הנופים יפים, הרכבת לא טסה, אז ניתן להינות מהנופים (בחלק מהדרך, לא בכולה), האנשים נחמדים, ניתן לפתח שיחה. למשל הבחור לידי היה ממש חמוד ועזר לי, אחרי שלא הצלחתי להעלות את המפה איך להגיע למקום הלינה שלנו בורונה. יש בעיות קליטה בדרך וכאמור אין Wifi.


מעברו השני של המעבר ישבה צעירה, שרבה עם החבר שלה. אי אפשר היה להתעלם, אחרי שחזרה ואמרה (שלא לומר, צעקה) "רוברטו אה פיניטו", טוב זה המשפט היחיד שהבנתי. מניחה שגם אתם מבינים אותו.

מולי ישבו שתי נשים מבוגרות איטלקיות, פתחנו בשיחה. אחרי ששמעו שדיברתי עם הבחור באנגלית ושאין לי קליטה, הן אמרו לו כמה הוא נחמד שהוא עוזר לי ככה, גם אמרו לי שזה נדיר לראות באיטליה ושזה משמח אותן לראות את זה. דברנו על זה שאני מישראל ומה אני עושה באיטליה לבד עם הקטנה ודברנו עד שהגענו לורונה. גם הן ירדו בתחנה בורונה ועזרו לי עם המזוודות עד היציאה, למרות שלפחות 2 עשורים מבדילים בינינו. נפרדנו לשלום בברכות, הן היו צריכות לתפוס רכבת המשך ליעד אחר.


ואז הגענו לורונה

הדירה שהזמנתי הייתה במרחק 10 דקות הליכה מתחנת הרכבת. אבל יכולנו לקבל אותה רק ב- 15:00. והייתה עוד חצי שעה לחכות. היינו רעבות, אז החלטתי בצעד חריג (בכלל ובאיטליה בפרט) לאכול בבורגר קינג. סיימנו לאכול והלכנו אל הדירה, המסלול היה לי כבר בראש. וגם צילום מסך בטלפון לגיבוי.


תודור ואלכסנדרה, המארחים שלנו, היו מקסימים, חיכו לי במשרד הקבלה שנמצא בקומת הכניסה. הגישו לנו שוקולדים ולי גם קפה. תודור עשה לי היכרות מעמיקה עם ורונה וההיסטוריה שלה ותוך כרבע שעה גרם לי להתאהב בה.


הדירה שקבלנו הייתה בקומה האחרונה במלון הדירות שבבעלות הזוג. תודור ואלכסנדרה עזרו לי להעלות את כל הציוד לדירה, 3 קומות בלי מעלית. הדירה מרוהטת במינימום אבל בטוב טעם. קישוטים עדינים על הקירות. יש פינת קפה עם מכונת נספרסו וקפסולות, יש גם קומקום לתה. על השולחן קערת פירות ובמקרר וופלים של לואקר.


לאחר שהתארגנו ופתחנו את דלת הדירה כדי לצאת, חיכתה לנו הפתעה. אחרי שבמהלך הצ'ק אין, המארחים שלנו גילו שהילדונת חגגה יום הולדת בדיוק שבוע קודם לכן, הפתיעו אותנו והצמידו לדלת הדירה בלון, מתנה קטנה עם כרטיס ברכה קטן לילדה. בכרטיס הברכה הייתה ברכה באנגלית והוסיפו בעברית – מזל טוב. מאוד התרגשנו.


תודור התעקש להקפיץ אותנו אל הכניסה לעיר העתיקה, מה שקיצר לנו את הדרך בכ- 10 דקות.


כשמגיעים לשערי העיר העתיקה, אי אפשר שלא להתפעל משער הכניסה לעיר, הבנוי משיש בחלקו התחתון ולבנים אדומות בחלקו העליון. במרכז השער, בחלקו העליון, שעון, שהותקן בו עוד במאה ה- 19 ועובד בדיוק עד היום.


Verona City Gates / Portoni della Bra

אורות העיר דלקו באור צהוב, המשרה אווירה רומנטית ונינוחה. הארנה הייתה מוארת באורות נוצצים והכל מלא קסם באוויר.


בכניסה למדרחוב מנציני, מדרחוב רצוף חנויות, מסעדות וגלידריות, ניצב פסל מברזל בצורת לב. מיקום מעולה לתמונה מקסימה למזכרת עם הארנה מהאחור. כמובן, שגם אנחנו הצטלמנו קצת למזכרת. חלונות הראווה במדרחוב כמו גם הריצוף יכולים לשעשע ילדים. הזאטוטה, אכן השתעשעה לה, כאילו התעוררה והתמלאה מרץ, החלה להתרוצץ במדרחוב, מבלי לעשות חשבון לעוברים ושבים, כולם פינו לה את הדרך והסתכלו לראות מה זה השד הטזמני שהרגע חלף פה. ואילו אני מנסה לפלס את דרכי עם העגלה בין העוברים ושבים, תוך שאני לא מורידה עין לשנייה מהשדונית הקטנה שלי.

בסוף המדרחוב הייתה חנות עם חלון ראווה, שמשך תשומת לב וכך הצלחתי להשיג את השדונית הקטנה שלי והמשכנו אל כיכר ארבה, כיכר השוק המרכזית של ורונה. הכיכר קושטה באורות מנצנצים המבשרים את חג המולד המתקרב.

בקצה המרוחק יותר של הכיכר נמצאת גלידריית "Amorino", גלידרייה המפורסמת בגלידה בצורת שושנה. מאחר ויוצרים את הגלידה מעלי כותרת, ניתן לבחור כל עלה כותרת בטעם אחר. יש מבחר גדול של טעמים לרגישים ללקטוז או לגלוטן. יש טעמים מיוחדים כמו פטל ורוזמרין (אחד הטעימים) וניתן לשלב מקארון למעלה. יש גם מנת ילדים. כמובן, שלעצמי לקחתי עם מאקרון, אם כבר שחיתות, אז עד הסוף. את השדונית פינקתי בשושנה בטעם תות.



בסמוך לכיכר ארבה נמצאת כיכר סיניורי, שם כמידי שנה נערך יריד חג המולד של ורונה. יריד בנוסח בווארי משהו. לצד דוכנים של קישוטים לעץ חג המולד ולבית, ניתן למצוא שם דוכני אוכל, אופיינים בעיקר לאיטליה אבל גם לבוואריה כמו GluWine, נקניקים וגבינות, דוכני אוכל נוספים למי שרעב ורוצה לאכול עכשיו. הכל מקושט יפה ומושקע.



היריד נמשך אל תוך כיכר השוק הישן, מתחת למגדל למברטי במיתחם Palazzo della Ragione ארמון רג'יוני.


ביקור ביריד הזה מומלץ ביותר, זו חווייה מדהימה. הדוכנים צבעוניים ומזמינים, חלקם גם שבירים.


הסתובבנו, התלהבנו, הצטלמנו, טעמנו כל מיני ממרחים ומאכלים מיוחדים לתקופה ולמקום.

בשלב מסויים פגשנו שם את תודור ואלכסנדרה, היה נחמד ונעים.

לא עזבנו לפני שזללנו שיפוד של בננה ותותים מצופים בשוקולד.



את הדרך חזרה עשינו ברגל לאורך קורסו פורטה נובה (דרך השער החדש), דרך פיאצלה פורטה נובה עם שרידי השער החדש (חדש יחסית – מהמאה ה- 16) ועץ האשוח הנוצץ באורות שבמרכזה ומשם הדרך אל הדירה לא ארוכה.



היה גם שוקולד

כמו הפתגם הידוע "האדם מתכנן ואלוהים צוחק", בדיוק כך אצלי, עוד במטוס, בהמתנה להמראה, קיבלתי מייל, המודיע על ביטולו של פסטיבל השוקולד בטורינו.


הנסיעה הזו נוצרה לטובת פסטיבל שוקולד, ההוא שהתבטל בטורינו, אבל הקארמה / היקום / אלוהי השוקולד זימנו לנו פסטיבל שוקולד נוסף בבולוניה.


"תשעה מתוך כל עשרה אנשים אוהבים שוקולד. העשירי תמיד משקר."

אני אוהבת שוקולד.


נסיעה מורונה לבולוניה ברכבת לוקחת כ- 45 דקות. אם במילאנו חנויות נפתחות ב- 10:00, יריד השוקולד בבולוניה מתחיל רק בחצות היום.


בולוניה עצמה נחשבת לבירת הקולינריה האיטלקית, למרות שיש דעות לכאן ולכאן בנושא. מעבר לזה היא יפהפיה ויוקדש לה פוסט בניפרד, מגיע לה.


שיטוט לאורך ויה דלה אינדיפנצה (דרך העצמאות), מגלה חנויות רבות, בתי קפה, מסעדות ומלונות. מאוד שיעשעה אותי העובדה, שמצאתי חנות קנאביס ליד חנות של דיסני, עומדות זו לצד זו.



בניינים עתיקים יפים בתחתיתם מסדרונות מקורים (אכסדרות) עם קשתות, פיתרון אידיאלי, ביום חם מגן מהשמש וביום גשום מהגשם.



החלטתי לעשות הפסקה, להירגע, לספוג קצת מהעיר המיוחדת הזו. את ההפסקה בחרתי לעשות ב- SignorVino. סניור וינו היא רשת חנויות יין, המגישה גם אוכל מגוון היכול להתאים לכל אחד. הסניף בבולוניה ממוקם בחלקו האחורי של ארמון רה אנזו, על פיאצה מאג'ורה - כיכר העיר המרכזית.



בחרנו בשולחן במרפסת הצופה על הפיאצה, בחרתי בתפריט הטעימות, בו מוגשות 3 מנות קטנות (משתנה מעת לעת) וכוס יין, בכל זאת חנות יין. בשולחן לידינו ישב זוג ישראלים, החלפנו רשמים, מזג אויר נהדר, היה נחמד לשבת לשתות כוס יין ולצפות בעוברים השבים.


Singorvino - Piazza Maggiore - Bologna
אין כמו לשתות כוס יין מול הכיכר המרכזית

החיסרון היחיד בישיבה במרפסת היא כמות הקבצנים, שניגשו אלינו, הם פנו באיטלקית, עניתי "נון קפיבו" – באיטלקית לא מבינה, בדרך כלל זה עשה את העבודה והניחו לנו. בשלב מסויים זה התחיל להציק, כשהגיעה אחת והתחילה להציק באנגלית, נשברתי ועברנו פנימה.


מנת הטעימות כללה שיפודוני בקר, דלי קטן של צ'יפס (טעים באופן מאוד מפתיע) וברוסקטה עם זוקיני ואנשובי.



הכל היה טעים, השיפודים במיוחד, אז הזמנתי מנה נוספת וגם מינסטרונה.


הכל מוגש בצורה מאוד יפה ומזמינה.


המחירים דומים בכל מקום, סבירים ונוחים. המנות דומות בכל סניף, יש מספר מנות המתאימות לאזור הספציפי בו ממוקמת החנות. לא מסעדת פאר, אוכל פשוט וטעים. המגוון מאפשר לכל אחד למצוא שם מנה לטעמו. לא מתאים לשומרי כשרות. כמו כן, לא מתאים לממהרים.


ממליצה בחום. Signorvino


אחרי שמסיימים לאכול צריך להוריד את האוכל, לשרוף את הקלוריות וכמובן לחפש ג'לטו לקינוח. את הגלידריה המומלצת, שרשמתי לפניי לדגום, לא הצלחתי למצוא. אבל בדרך נהניתי מהנוף הקסום של רחובות וחצרות בולוניה.



אחרי שהניסיונות למצוא את הגלידריה המומלצת כשלו, מקומית המליצה לנו על גלידריה מעולה הממוקמת מול החנות של הרמס. הגלידריה ממוקמת מול גלריה קאבור, מרכז חנויות מעצבים: פראדה, הרמס, לואי ויטון וחבריהם. קיוויתי שמחירי הגלידה לא יהיו בהתאם. הופתעתי לגלות שהמחירים סבירים לחלוטין. טעמים מפתיעים הייחודים רק למקום.


גלידריית קאבור - Cremeria Cavour - מומלצת בחום


אכלנו, טיילנו, קינחנו, הגיע הזמן להתכנס למטרה לשמה הגענו לבולוניה – יריד השוקולד.

המשכנו אל יריד השוקולד, שהתקיים בכיכר הסמוכה לתחנת הרכבת. היריד היה עמוס מאוד, לפי מראה הדוכנים הריקים בחלקם, ככל הנראה, המציגים לא העריכו נכון את כמות המבקרים. אל חלק מהדוכנים היה קשה להתקרב בשל העומס. אל דאגה, השגתי מספיק שוקולד טעים לאכול ולקחת הביתה.


הדוכן היחיד שהצלחתי לצלם בלי המוני אנשים

ברכבת חזרה אל ורונה נתקלנו בבעיה. הרכבת התעכבה בכחצי שעה, היינו כבר עייפות, היה עמוס אנשים, בדרך הרכבת התעכבה רבע שעה נוספת, כך יצא שהגענו חזרה לורונה באיחור של 45 דקות משעת ההגעה המיועדת. הגענו עייפות ומרוצות חזרה לדירתנו בורונה.


מחשבת מסלול מחדש

אחרי שנודע לי, שפסטיבל השוקולד בטורינו התבטל, התחלתי לחשב מסלול מחדש. החלטתי לחכות עם ההחלטה עד שאגיע לורונה, אראה את הדירה, אבדוק אם ניתן להישאר לילה נוסף ואם הכל יתאים, אבטל את המלון בטורינו ונישאר לילה נוסף בורונה. וכך היה. מזל שהחלטתי להישאר בורונה יום נוסף, קודם כל היא מהממת, מה גם שעם העיכוב ברכבת חזרה מבולוניה, זו התבררה כהחלטה נבונה.


שופינג בורונה

קמנו לבוקר קר במיוחד, בלתי אפשרי להסתובב בחוץ. אז החלטתי ללכת לקניון החדש שנפתח. יש אליו שאטל חינם, אבל בחרתי לסוע בתחבורה ציבורית. קניון ענק, יש לוקרים חינם לאפסן מעילים, תיקים ובהמשך קניות. תמורת 2 יורו ניתן לשכור עגלה בצורת אוטו לילדים.

בקניון 2 קומות, חנויות גדולות ומוכרות – פרימארק, C&A, זארה וזארה הום, לגו, ברשקה, פליינג טייגר ועוד. מיתחם אוכל בכל קומה. את הפסקת הקפה החלטתי לעשות ב- Flego, פסיטיצ'ריה מקומית ותיקה ומומלצת.



לקחתי קפה ועוגת 7 שוקולדים, שחיתות במיטבה. מרוב השחיתות לא הספקתי לצלם את זו שקיבלתי אז צילמתי את הויטרינה.


Sette Cieli
הרקיע השביעי

אחרי מספר שעות בקניון, כשבחוץ התחמם קצת ואנחנו מיצינו, חזרנו בשאטל החינמי אל תחנת הרכבת. משימה מאתגרת, אבל עמדנו בה בהצלחה. השאטל הוא מיניבוס קטן, מספר המקומות מוגבל וכמות הנוסעים גדולה.


Castelvecchio
הגשר והמבצר הישן בלילה

בחזרה פגשנו את תודור ואלכסנדרה. אחרי שנחנו קצת בדירה, תודור הציע להקפיץ אותנו שוב אל העיר העתיקה, הפעם בחרתי כניסה אחרת, זו שמגיעה אל המבצר הישן – Castelvecchio. המבצר נראה אחרת לגמרי בחושך, מואר בתאורה מלאכותית. יש משהו קסום באוויר, למרות הקור.



טיילנו לאורך הנהר עד לגשר גאריבלדי, מעברו השני היה יריד קטן לקראת הכריסטמס, מספר דוכנים של עבודות יד, קנינו עוד קצת שוקולד (כי לא אכלנו וקנינו מספיק יום קודם בבולוניה). בנוסף הייתה קרוסלה קסומה בצורת עץ חג המולד עם תאים קטנים בצורת כדורי קישוט לעץ, עלינו לנסיעה, היה קסום... המפעיל סיפק שמיכות לכל דורש. היה כייף.



חזרנו אל יריד חג המולד במרכז העיר, לסיבוב אחד אחרון. לספוג עוד קצת מהטוב הזה.



לאכול פיצה מקומית טובה. אני אוהבת הפיצה בסאפורה – Saporé - פיצריה מקומית המשתמשת בחומרים מקומיים וטריים בלבד. הבצק עבה, מה שלא אופייני כל כך לאיטליה, קרנצ'י וניתן לבקש אותו אקסטרה קראנצ'י.



יש מבחר של טעמים ואפשרויות, בחרתי את הפיצה עם דלעת ערמונים וגבינת "מונטה ורונזה" טעימה ומומלצת. ניתן לקחת Take Away או לאכול במקום בעמידה בלבד.


Saporé Pizza Stand UP

Via della Costa, 5

37121 Verona


את הערב סגרתי עם כוס יין Amarone בחנות SingorVino שבורונה, ליד שער הכניסה לעיר העתיקה, לא רחוק מפיאצה ברה. כוסית פרידה מהעיר הקסומה, שהבטחתי לעצמי, כי אשוב אליה בעתיד.


נפרדות מורונה

למחרת נפרדנו מורונה, מתודור ואלכסנדרה. הם הגיעו במיוחד להיפרד ולעזור לי להוריד את המזוודות. הכינו לי קפה לדרך וציידו אותנו בעוד קצת שוקולד ובשי קטן למזכרת.

לאור העיכוב ברכבת מבולוניה לורונה, דבר שלא יכולתי להרשות לעצמי בדרך לטיסה חזרה, החלטתי לרכוש כרטיס נסיעה ברכבת המהירה, נותרו רק כרטיסים למחלקה העסקית. המחיר היה יקר יותר פי 3 מהמחיר ברכבת המקומית.

התגלה יתרון בעובדה שבמחלקה העיסקית אין מקום לעגלה של הילדה, גם לא קניתי לה כרטיס, כי היא מתחת לגיל 3, אז הכרטיסנית ליוותה אותנו לאחר כבוד אל המחלקה הראשונה, למקום שם העגלה יכלה לעמוד מבלי להפריע למעבר.

נחמד לסוע במושבי הכורסא של המחלקה הראשונה, מקבלים עיתון (באיטלקית, אז וויתרתי), מקבלים גם שתייה, חטיף ומגבון. נסיעה של שעה וקצת והגענו למילאנו. כשהתקרבנו לתחנה, חיפשתי את האיטלקי, שהכי הגיוני שאוכל לבקש ממנו עזרה בהורדת החפצים, בכל זאת מחלקה ראשונה, כן? מצאתי, אלא שטעיתי והוא אמר לי שיוכל לקרב לי את החפצים לדלת, אבל לא יוכל לעזור לי להוריד אותם, כי הוא נורא ממהר. או אז הגיע איטלקי חתיך, הכי מוקפד בקרון, שכל פרט בהופעה שלו מחושב ומדוייק, כך שלא חשבתי אפילו לפנות אליו. הציע את עזרתו ולא רק שעזר להוריד את המזוודות מהרכבת, ליווה אותי ועזר לי לסחוב אותן עד לשאטל לשדה התעופה. מי שמכיר את התחנה המרכזית במילאנו יודע שזו הייתה כיברת דרך. היה מקסים ושרמנטי, פיטפטנו קצת בדרך. סיום מקסים לנסיעה הנוכחית. הגעתי בזמן לטיסה וכל היתר היסטוריה.

הבית של אלכסנדרה

אלכסנדרה ותודור הם זוג שהגיע מעולם המלונאות. רכשו מבנה דירות ישן, שיפצו אותו והפכו אותו למלון דירות.

בדירה יש מיטה זוגית, מטבחון קטן עם מכונת נספרסו וקומקום, מקרר קטן. יש כוסות לקפה וקופסא עם קפסולות קפה ושקיקי תה. יש גם עוגיות ופירות ומים קרים במקרר. אחד תוסס ואחד רגיל.

אין ארוחת בוקר, אבל יש המלצות למקומות קרובים לארוחת בוקר.

אין ניקיון כל יום, כמו בבתי מלון. כשנשפך לי קפה והריצפה הייתה דביקה, ביקשתי והם הגיעו לנקות.

הדבר שאזכור לעולם מהמקום הזה הוא היחס והשירות, אצלם הם מעל הכל. זה כמו להיות בבית רחוק מהבית. לא גינונים רשמיים של בית מלון, בצ'ק אין הם ישבו איתנו, הסבירו לי על ורונה, היסטוריה, אטרקציות, המלצות למסעדות, מקומות, טיפים ומה לא. על הקפה והשוקולדים כבר סיפרתי. גם על ההפתעה לקטנטונת שלי סיפרתי. כל פעם שנפגשנו הם התעניינו באמת איך עבר עלינו היום, אם יש עוד משהו שאנחנו צריכות בו עזרה, אם אהבנו את ההמלצה שלהם לפה או לשם. הידע נשפך מהם בלי הגבלה. 2 הקפצות לעיר העתיקה כדי שחלילה לא נלך ברגל, הקפצה לתחנת הרכבת ביום העזיבה, למרות שהיא במרחק 5 דקות הליכה מהם. יחס שנתקלים בו לעיתים רחוקות מאוד. Alexandra's House







48 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול