עזבנו את סן דייגו בתקווה לשוב אליה שוב בעתיד ונסענו צפונה.
עצירה מתוכננת, אך לא אופיינית, עשינו בפורט ויינימי Port Hueneme
אם חשבנו שמרפי מיצה את עצמו אצלנו בפרק הקודם, אז טעינו. בדרך ליעד הבא שלנו התבשרנו, כי היה פיצוץ צינור מים בקומה של החדר, שהזמנו ולכן נשודרג לסויטה בקומה אחרת.
כשהגענו למלון, גילינו שהסויטה כל כך גדולה, שאפשר לשחק בסלון כדורגל. חדר השינה היה גדול לא פחות.
מודה שלא ציפיתי לכזו רמה. הולידיי אין אקספרס זו רשת מלונות זולה של רשת IHG, אני אוהבת את המלונות האלה, כי הם פשוטים, הסטנדרט דומה בכל המלונות מסביב לעולם וארוחת הבוקר כלולה במחיר החדר.
פורט ויינימי נמצא במחוז ונטורה לא רחוק מלוס אנג'לס ובמרחק קצר לסנטה ברברה.
חבר טוב מהגן של הילד עשה רילוקיישן עם הוריו לאיזור לוס אנג'לס. אני פחות אוהבת את לוס אנג'לס, כך שמאוד שמחתי לגלות שזה בעצם קלאבאסאס ליד לוס אנג'לס, כשדברנו על להיפגש. ככה הגענו אל פורט ויינימי. הרעיון היה, שניפגש וניסע לטייל ביחד באיזור, כך קבענו להיפגש במלון ומשם נצא לדרך.
בבוקר המחרת גילינו, שבדיוק היום במרחק קצר מהמלון שלנו, יש פסטיבל הבננה: דוכנים, מתנפחים וסיורים למגדלור הישן. בנמל לא רחוק מהמלון שלנו, שוכן יבואן הבננות שעומד מאחורי הפסטיבל. היו דוכני מכירה ויצירה, היו מתנפחים, אפילו אחד כזה של תחנת שיגור מעבורת חלל, הייתה כבאית של האיזור עם כבאי שנתן לילדים לטפס לכבאית והסביר להם והצטלם איתם. נסענו בהסעה מוסדרת למגדלור, הגישה אליו מוגבלת לבעלי אישורים וסיורים מודרכים מתואמים מראש בלבד.
היה כייף, לא מתוכנן, והמשכנו בתוכנית המקורית - נסיעה לעיירה סולבנג, עיירה בסגנון דני, מין מובלעת דנית בדרום קליפורניה.
כן, היא תיירותית, אבל יש בה קסם של השונה. יש בה מאפיות האופות מאפים דנים (טעימים), מסעדות המגישות מנות דניות ועוד כל מיני מוטיבים דנים. מומלץ לא לוותר.
אחרי שהילדים רצו להיות עוד קצת ביחד, קבענו למחרת מיפגש קצר, במקביל ניצלנו את הזמן לעשות שופינג.
נסענו לאאוטלט הכי מפורסם (כנראה) ליד לוס אנג'לס. שם ניתן לפגוש הרבה ישראלים ושומעים הרבה עברית. שימו לב שם האאוטלט הוא Camarillo, אך מבוטא קאמאריו, מאחר ומקורו בספרדית.
אאוטלט ענק, עם כ- 160 חנויות עודפים, ניתן למצוא שם כמעט את כל המותגים הכי מוכרים. החלטנו להתפצל... בזמן שאני נכנסתי ל- Carter’s ו- Osh Kosh Begosh ורוקנתי כמעט את כל החנות, אישי היקר, שיחיה, התלבט בין 2 זוגות נעליים. באותו סופ"ש היו מבצעים מיוחדים וככה מצאתי את עצמי עם 5 שקיות ענקיות של בגדי ילדים מ- בעוד הוא הזמין אותי לעזור לו לבחור בין שני הזוגות שהתלבט, כשנכנסתי לחנות היה שלט ענק שהודיע שיש מבצע של 1+1 על זוגות נעליים נבחרות. בדיקה קצרה העלתה, ששני הזוגות שהתבלט לגביהם היו במבצע... נגרמה ההתלבטות. קנינו עוד כמה דברים והתחלנו את דרכנו צפונה.
HWY1 - נסיעה בדרך נופית בין עיירות קטנות ומסקרנות
שני החברים נפרדו בצער, אך ידענו שדרך ארוכה לפנינו. פנינו מועדות צפונה אל סן פרנסיסקו, דרך הכביש הנופי של Pacific Coast Highway, המוכר יותר בשמו – Highway 1.
עשינו את דרכנו ישירות למורו ביי – Morro Bay, העצירה שלנו להלילה. המוטל הנבחר נבחר בשל המחיר והזמינות, לא משהו מדהים, די התאים לנו לעצירה של לילה אחד כשלמחרת בבוקר ממשיכים צפונה. כשהגענו בחשיכה, בקושי מצאנו מקום פתוח לאכול.
במלון אין אוכל, ככה שאכלנו במקום שעושה ארוחות בוקר במקום. הייתה ארוחת בוקר מעניינת, משביעה ולא רעה. גם הקפה היה לא רע. אוירה נעימה, מחירים סבירים לגמרי.
המלון - Morro Crest Inn
ארוחת בוקר אכלנו ב- Rock Espresso Bar
מורו ביי מצדיקה עצירה של כשעתיים ואף יותר בשעות היום. ניצלנו את שעות הבוקר לתור את המקום, שבדרך כלל עמוס בתיירים חולפים בדרך מסן פרנסיסקו ללוס אנג'לס או הפוך.
מורו רוק - הסלע מורו נוצר לפני מיליוני שנים כתוצאה מפעילות וולקנית. הוא כל כך בולט, ששימש כנקודת ציון לימאים בימים עברו. באמצע המאה ה- 16 גילה אותו מגלה הארצות הספרדי קבריו והעניק לו את שמו "איל מורו" משמע סלע דמוי כתר, מכונה גם גיברלטר של הפאסיפיק. המקום הוכר כאתר היסטורי מדיני. אגב, קטע הכביש בין סן פרנסיסקו וסנטה ברברה קרוי על שמו של אותו מגלה ארצות ספרדי - Cabrillo Highway.
למרגלות הסלע הענק, יש גם חוף יפהפה, עם חול לבן ונקי. מיוני עד ספטמבר מגדלי המצילים מאויישים. יש לקחת בחשבון שהמים הם מי אוקיינוס ולרוב הם קרים עד קרים מאוד. טבלנו את הרגליים במים, היה נחמד וקריר. יש חנייה ממש בקירבת הסלע, חינמית, המשרתת את הבאים לחוף הסמוך.
ניתן לטפס על הסלע, יש מסלול, אנחנו לא עשינו אותו. הסתפקנו בסלעים הנמוכים יותר שלמרגלותיו, בעיקר בשביל התמונות. הסלע משמש מקום מקלט לציפורים וניתן לראות שם סוגים רבים של ציפורים ועופות מים.
המסלעה, שעל החוף מול הסלע, משמשת למנוחה של אריות וכלבי הים שבאיזור. ניתן לצפות בהם ממש מקרוב. בנוסף, יש מפרצי תצפית על הסלע ועל סלעי הציפורים והחיות בלב ים.
בסמוך יש מעגן סירות דייגים, שיצא לנו לראות אחת שבדיוק חזרה מהדיג ופרקה את שללה למסעדות הסמוכות. כיאה וכנאה לאיזור תיירות, רצועת החוף מול הסלע הגדול, רצופה מסעדות (מאכלי ים כמובן) וחנויות מזכרות.
מסעדה מומלצת ממש על קו המים היא: Giovanni's Fish Market
מסעדת דגים ומאכלי ים נחמדה, מחירים סבירים. ניתן לשבת בפנים באוירת מסעדה וניתן לעמוד בתור (הארוך מאוד בשעות הצהרים) ולקחת בצלחת נייר TA ולשבת על המרפסת שעל קו המים, להינות מהאויר ומהנוף.
מספר נקודות לתשומת הלב:
התור הארוך הולך די מהר, כך ששווה להמתין. האוכל טרי וטעים.
אסור להסיר את העיניים לרגע מהאוכל, אחרת השחפים באים וחוטפים אוכל מהצלחות. לנו חטפו צ'יפס.
בחזית המסעדה יש סטנדים לצילום חופשי.
הסרטנים והלובסטרים בבריכה שבחזית המסעדה אמיתיים וחיים, אל תנסו ללטף, עלול להיות לא נעים.
בהמשך הרציף יש דוכן לממכר גלידה, סוג של. באנגלית זה נקרא Snow Cone בתרגום מילולי – גביע שלג. זה בעצם קרח כתוש דק, מעליו שופכים טון סירופ בטעם לבחירה ואוכלים את זה כמו גלידה, רק התחושה בפה היא אחרת.
פגשנו חבורת אופנוענים שהיו בדרכם צפונה או דרומה, אופנוענים אמריקאיים יש להם קטע... חובב האופנועים הקטן התלהב והם נתנו לו לשבת על איזה אופנוע שייבחר ולהצטלם איתו. חשוב מאוד, לבקש מבעל האופנוע רשות להצטלם עם האופנוע או בכלל לשבת עליו לפני כן.
אחרי שהתלהבנו ונהנינו המשכנו צפונה, נסיעה קצרה אל העיירה Cayucos – קאיוקס. עיירת חוף, לא ממש על מפת התיירות, אבל אחת הקסומות. קודם כל יש לה חוף מגניב לגמרי, שהוא בעצם פארק מוכר ומוסדר של מדינת קליפורניה. יש מתקני ספורט ומשחק על החוף, שולחנות פיקניק, שירותים מוסדרים ומזח דייגים ציורי וקסום שחודש בשנים האחרונות.
בעיירה עצמה יש בניינים עתיקים בסגנון המערב הפרוע, ששרדו מתקופת השיגשוג של העיירה, אי שם במאה ה- 19.
סיור בעיירה לוקח אותך במנהרת הזמן למערבונים ישנים. נדמה לי ששמעתי מישהו אומר:
When you have to shoot, shoot, don't talk
בפינת רחוב D העולה מחוף הים אל מרכז העיירה, (לא רחוק מהמזח) ניתן למצוא בצד שמאל צריף קטן עם מספר שולחנות בחוץ ושלט גדול Ruddell's Smokehouse. המקום מוכר טאקו טעים עם בשרים מהמעשנת שלו. ניסינו את הדג (Albacore) המעושן, היה מדהים. העוף המעושן, גם כן. היה כל כך טעים, שחוסל לפני שהספקתי לצלם. הילדים גם אכלו ונהנו ממש. מחירים סבירים. מזמינים בפנים ומשלמים. כשמוכן, הצוות מוציא לשולחן שלכם בחוץ.
כשעולים ברחוב D בהצטלבות עם הרחוב הראשי (Ocean Avenue), יש מבנה אדום, שלא ניתן להתעלם ממנו, הן בשל צבעו האדום והן בשל הריח הנישא ממנו. זה מפעל עוגיות חמאה של האחיות טרייסי וכריסטה. כשנכנסים לחנות המפעל מציף אותך ריח מדהים של עוגיות טריות שיצאו זה עתה מהתנור, דוגמיות מחולקות לכל דורש. עוגיות נמסות בפה וטעימות. עצירה מומלצת בחום.
אחרי ששבענו, קינחנו והשתעשענו קצת בחוף, המשכנו צפונה על כביש החוף אל העיירה הרמוני, קל מאוד לפספס את הפנייה אליה.
העיירה הוקמה באמצע המאה ה- 19 ע"י מהגרים שוויצרים, שהקימו במקום מחלבה לייצור שמנת ומוצרי חלב נוספים. העיירה נודעה בזכות המחלבה. יש מספר סיפורים מעניינים סביב העיירה ניתן לקרוא הכל בשלט הניצב בכיכר העיירה, בו ניתן לראות פיסול סביבתי ממיחזור חומרים, מין פנטזיה כזו של פיות, הילדים מאוד אהבו.
העיירה מורכבת מרחוב אחד, מטופחת, הגינון מותאם לאקלים (הרבה סוקולנטים).
העיירה מונה 18 תושבים. אנחנו פגשנו רק 2 או 3 מהם. פועלים בה חנות לאמנות זכוכית, סטודיו קרמיקה, יקב. ביקרנו רק בחנות הזכוכית ובחנות הקרמיקה.
מבנה הדואר לשעבר שהיה פעיל עד 2008, מהווה חדר אירוח למבקרים בעיירה. ניתן למצוא בחדר כיבוד קל, בשירות עצמי לאורחי העיירה.
המשכנו לעיירה אחרת - Cambria, הכוונה הייתה להגיע לחוף של העיירה ולנסות את מזלנו במציאת מונסטון, אבן חן המייחדת את המקום.
אבני מונסטון לא מצאנו, אבל מצאנו חוף מקסים, נעים לטיול, נוף מדהים ונקודות צילום מזמינות.
העצירה הבאה שלנו הייתה ייחודית לאיזור - החוף של פילי הים.
פילי ים הם חיה מוזרה כזו מין הכלאה של כלב ים ומשהו לא ברור. המחזה של כל פילי הים רובצים על החול הלבן הוא מיוחד ומדהים. עשיתי להם בוק. מרבית התמונות במצגת כאן, הן ללא פילטר וללא ריטוש – AS IS.
בעצירה הזו פגשנו גם כמה סנאי קרקע קליפורנייים (זן מסויים של סנאים).
נסיעה ארוכה לפנינו והשקיעה לא רחוקה, זה הזמן לצמצם עצירות. הפיתוי לעצור בדרך קיים ומרים ראש כל כמה קילומטרים. עצירה, התלהבות מהנוף, כמה תמונות רצוי ואף מומלץ ואז לנקודה הבאה.
הנקודה הבאה היא גשר ביקסבי קריק, הגשר הכי מצולם בכביש 1 אם לא בקליפורניה כולה. מעבר למבנה הארכיטקטוני המיוחד שלו, השילוב של המים והשמיים הכחולים, אדוות הים הלבנות והלבן של הבטון ברקע של צוקים חדים וגיא המוריק בחורף פשוט מזמין תמונה.
זה אחד המקומות בו תראו הרבה מכוניות, תיפגשו הרבה אנשים ותתעכבו קצת יותר אם תירצו לצלם תמונה נקייה.
בנקודה הזו, השמש כבר שקעה, השעה כבר מאוחרת וסן פרנסיסקו עוד רחוקה, כשעתיים נסיעה. זו הייתה העצירה האחרונה שלנו לטיול זה, מכאן המשכנו ישירות למלון בסן פרנסיסקו.
* הנוף נצפה הכי טוב כשיורדים מצפון לדרום.
* יש פחות נקודות עצירה בכיוון הנסיעה כשבאים מכיוון דרום
* כדי להגיע לחלק מנקודות העצירה בצד הים, לרוב צריך לבצע עבירת תנועה ולחצות קו הפרדה לבן כפול. הרבה עושים את זה, לשיקולכם.
** אם יש נקודת עצירה בכיוון הנסיעה, עדיין צריך לחצות את הכביש וזו סכנה רצינית.
*** אל תצפו לסיים את כל הכביש ביום אחד, זה לא ריאלי. אפשרי, אבל לא ריאלי.
על המשך טיולנו בסן פרנסיסקו תוכלו לקרוא כאן.
Comments