1cee160b56665
  • מירי ליסק

חלום בסן פרנסיסקו

עודכן ב: אוג 31

אחרי יום טיול לאורך Highway1, הגענו למלון בסן פרנסיסקו. היה כבר מאוחר אז הלכנו לישון.

למחרת בבוקר אחרי ארוחת בוקר, יצאנו לסרוק את העיר.

יש כמה נקודות בסן פרנסיסקו שאי אפשר לדלג עליהם, גם אם הייתם בעיר עשרות פעמים קודם לכן.

אחד מהם הוא רציף 39, אחד המקומות התוססים של סן פרנסיסקו. צפייה על אריות וכלבי הים השורצים להם על משטחי העץ, שהיו פעם רציפים פעילים של מזח 39. ב- 1989 נסגר המזח לטובת שיפוצים, אריות הים השתלטו על הרציפים הריקים וכשהמזח נפתח מחדש, נהיה קשה יותר ויותר לסירות להתקרב לרציפים ולעגון בהם. כך הועברו הסירות למקום אחר ואריות הים נשארו במקומם.



בקצה הרציף יש קרוסלה שעשינו בה סיבוב, תמיד כייף. הצטלמנו בתא הצילום למזכרת. יש עוד אטרקציות וחנויות קטנות ומקסימות ואי אפשר במקום כזה בלי חנויות מזכרות.

כפי שכתבתי בקליפורניה חולמת - תחילת הטיול הזה, הטיול הזה חזר והוכיח לי שוב ושוב, שכל תוכנית היא בסיס לשינויים. חלק מהעניין היה שינויי מזג האוויר, לפני שנסענו היה התראות לשריפות, חם עד חם מאוד, אבל בסן פרנסיסקו קר עד כדי בלתי אפשרי ללכת.


אחרי שהצטלמנו ונהנינו עד כמה שניתן היה בקור, התחלנו לחזור לכיוון המלון.




בעוד החבר'ה נהנו מטלויזיה ושנ"צ, אני עשיתי דרכי אל המכבסה הסמוכה עם שקיות הבגדים שקנינו באאוטלט ליד לוס אנג'לס. קנייה שהוכיחה את עצמה כשווה עד מצילת חיים ממש. שעתיים בערך של כביסה וייבוש וחזרה למלון עם ערימת בגדים חדשים ונקיים, מוכנים ללבישה.



אחרי מנוחת הצהריים יצאנו לכבוש את העיר בסערה בבגדים חמים.

חווייה נחמדה נרשמה כשיצאנו מהסופר, ראינו כבאית חונה ליד הסופר. הילד רצה לטפס ופתאום הגיע הכבאי, כרע לגובה של הילד קרא לו באדי ודיבר אליו, אנחנו תירגמנו. נתן לילד לעלות לכבאית, הצטלמנו, התרגשנו והמשכנו.

למחרת, השמש חייכה אלינו קצת יותר ויצאנו לבדוק מקומות חדשים שטרם הכרנו.

פתחנו את הבוקר בסטארבאקס לא רחוק מהמלון שלנו. מחוץ לקפה היה סוף הקו של חשמלית, מהמפורסמות של סן פרנסיסקו, נקודת הסיום שהיא גם נקודת ההתחלה. צפינו בפועלי החשמליות, כיצד הם מסובבים את החשמלית כדי שתוכל לעלות חזרה לנקודת ההתחלה, אפילו בשבילנו ההורים זו הייתה פעם ראשונה לצפות במחזה, היה מרתק לכל הצופים גם הצעירים.



משם המשכנו לתחנת האוטובוס, עתיק גם כן, הנוסע ממזח הדייגים לטרמינל המעבורות. האוטובוס כל כך עתיק, שלעיתים חשבנו שהוא עומד להיתקע. סוג של נסיעה במכונת זמן בלתי נראית, הזכיר לנו אוטובוסים בארץ מימי "אנו באנו".



בטרמינל המעבורות ניתן למצוא מסעדות בסגנונות שונים, בתי קפה וחנויות בוטיק קטנות המוכרת מוצרי אוכל.



המקום משמש כשוק אוכל בתוך המבנה ושוק איכרים מחוץ למבנה.



המבנה מיועד למעבר נוסעים במעבורות החוצות לסוסליטו, אוקלנד ועוד. לא תיירותי, אלא תחבורה ציבורית לטובת התושבים ואורחים. כך יוצא שניתן לשבת בנחת רק עם מקומיים לשתות קפה, לאכול, לקנות דברים מיוחדים (של אוכל).



מול בניין הטרמינל, מעברו השני של הכביש, יש גן שעשועים מושקע וחביב על הקטנטנים, שמאוד נהנו ופגשו ילדים מקומיים בני גילם. היה מקסים לראות איך הם משחקים ביחד ומתגברים על מחסום השפה.



מקום נוסף, שאי אפשר לדלג עליו, לא משנה כמה פעמים ביקרנו במקום, זה צ'יינה טאון. הפעם היינו במסע חיפוש אחרי עוגת הירח – Moon Cake. יש מאפייה מוכרת ומפורסמת בזכות המונ-קייק, לא יכולנו לדלג עליה. Golden Gate Bakery, ניתן למצוא אותה בקלות בזכות התור הארוך המשתרך בחוץ. הסתובבנו גם חנויות המזכרות והשטויות, ניסינו להימנע מהפיתוי לקנות.


משם בחשמלית למזח הדייגים, עצירה קצרה לאכול משהו בבודין – רשת מאפיות וקפה המתמחה בלחם מחמצת. צד אחד של המקום זו מאפייה, שם ניתן לקנות לחם מחמצת במיגוון צורות וטעמים.

בצד השני קפה עם אוכל מהיר. לקחנו לחם מחמצת בצורה של צב וטאקו עם עוף וסגרנו את הפינה של ארוחת הערב.

בודין - מאפיית לחם מחמצת בצורות


יום אחרון בסן פרנסיסקו

נקודת ביקור נוספת, שאסור לדלג עליה, לא משנה כמה פעמים היינו, היא מפעל השוקולד ג'ירארדלי. גן עדן לשוקולד. איטלקי שהיגר לארה"ב והקים מפעל שוקולד, שגדל והתפתח בסן פרנסיסקו והיום מהווה נקודת ציון היסטורית לאומית. הכיכר הסמוכה למפעל השוקולד, קרויה על שמו (כמו שאצלנו היה את צומת עלית ברמת גן). ייצור השוקולד עבר למקום אחר, אבל במקום עדיין פועל הקפה עם מזרקת השוקולד. עצירת חובה לחובבי המתוקים בכלל והשוקולד בפרט. מומלץ בחום ובפה מלא (שוקולד).


גירארדלי - נקודה מתוקה בסן פרנסיסקו


לפתוח את הבוקר בגירארדלי, מבטיח יום מתוק במיוחד. משם יורדים ברחוב הייד הסמוך לכיוון המים ומגיעים לפארק הלאומי להיסטוריה ימית. חלק מהפארק הוא - Hyde Street Pier, מזח המעבורות ההיסטורי, שהיה חלק מכביש 101 המהיר, החוצה את קליפורניה מדרום לצפון. הדרך היחידה להמשיך מסן פרנסיסקו צפונה, הייתה באמצעות מעבורת שיצאה ממזח זה. כל זאת לפני בניית גשר הזהב בשנת 1939. אחרי השלמת בניית גשר הזהב, חדלה תנועת המעבורות ממזח זה.


כיום המזח ההיסטורי משמש מוזיאון פתוח של ספינות עתיקות. ניתן לעלות על כל הספינות העתיקות, כל ספינה היא מוזיאון בפני עצמו. ניתן לרדת לפנים הספינה, לחדר המנועים, למטבח לחדרי הצוות, הכל מונגש, מוסבר עם שלטים, אפשר כמעט לדמיין איך זה הרגיש אז בימים ההם כשהספינה הייתה בשימוש.



ניתן לראות במקום את ה- Balclutha ספינת מפרשים, שנועדה להעברת מטען. אי אפשר שלא להתרשם מגודלה, מכל החיבלולים שבתקופתם הזוהרת נפרשו עליהם 25 מפרשים.


שיטוט באונייה מלמד איך נראו החיים אז.

מכל נקודה באונייה כמעט ניתן להביט על נוף המיפרץ היפהפה מנקודת מבט אחרת.

ה- Balclutha היא הספינה הכי עתיקה במזח, הושקה והושטה ב- 1887 מנמל ליד העיר גלזגו בסקוטלנד, לקח לה 140 יום בים להגיע למיפרץ סן פרנסיסקו.



מולה, מהצד השני של הרציף, עומדת גוררת המכונה הרקולס - Hercules. צבעה האדום עם הארובה האדומה, מושכים לבקר בה ולצלם אותה. אין הרבה מה לראות בפנים, חדר המנועים, חדר הדוודים, מדורי הצוות, יש שלטים והסברים על כל דבר.



מיד אחרי ההרקולס עומדת Eureka מעבורת עם מנוע קיטור הבנויה עץ, נבנתה ב- 1890 בכדי להוביל רכבות מעבר למפרץ, מסוסליטו לסן פרנסיסקו וחזרה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, עברה שיפוץ מאסיבי והוסבה למעבורת המיועדת גם לנוסעים וגם לרכבים. המעבורת יצאה משימוש ב- 1957 לאחר תקלה במהלך חציית המיפרץ.

הספינה עברה שיפוץ ושיחזור מאסיבי ומשמשת כיום כמוזיאון מכוניות צף. בין המכוניות המוצגות ניתן לראות מכוניות פאר לצד, משאיות להובלת דגים, פחם, עגלה של גירארדלי להובלת קקאו וחרדל.

גם מה'יוריקה' ניתן לראות נופים יפהפיים של סן פרנסיסקו והמיפרץ, ניתן לצפות גם באריות ים שמשתלטים לאט לאט גם על הרציפים במזח הדייגים החדש.

בשלב זה מיצינו את הביקור, הרעב כבר נתן את אותותיו וגם אנחנו צריכים לצאת לדרך דרומה אל המלון הבא שלנו במדרה – Madera.


המזח ההיסטורי ברחוב הייד

הפארק שייך לרשות הגנים הלאומית, כניסה אליו חופשית עם כרטיס הפארקים של NPS.


המלון שלנו בסן פרנסיסקו - Columbus Motor Inn

המלון הנבחר היה לא רחוק מאזור התיירות של סן פרנסיסקו - Fisherman's Wharf. המחשבה מאחורי בחירתו הייתה קרוב לאטרקציות, מחיר סביר וחנייה חופשית. אין במלון ארוחת בוקר. החדרים בגודל סביר. מלון בסיסי, מתאים למי שנמצא כל היום בחוץ ומחפש מקום נקי ונורמלי לישון.

בדרך למדרה השוכנת מערבית לפארקים הלאומיים, עצרנו לעוד קצת שופינג באאוטלט של גילרוי זה על הדרך.


הפארקים הלאומיים של קליפורניה – פארק סקויה

הגענו למלון אחרי החשיכה, 2 הילדים ישנים מאחור, דלתות המלון סגורות ונעולות, לא היה איש בקבלה, צלצול בפעמון לא הביא תגובה. צלצלנו לשירות הלקוחות של רשת הולידיי אין, כבר התחילו לחפש לנו מלון אחר בקרבת מקום. פתאום אחרי דקות ארוכות של המתנה באי ודאות, יצא העובד מחדר האוכל ופתח לנו. מסתבר שמשמרת לילה מכינה את חדר האוכל עבור משמרת הבוקר. למדנו כי במלון הזה, שמשרת בדרך כלל מטיילים בפארקים, אין תנועה אחרי החשיכה, אנשים ישנים כדי לקום מוקדם בבוקר לטייל.

העיקר שבסוף נגמר טוב והלכנו לישון במיטה נוחה ונקייה.


למחרת התכנון הביא אותנו לפארק סקויה.

יופי הטבע בהתגלמותו.


לאור התראות השריפות חלק מהמקומות היו סגורים, אלו המועדים לפורענות ואלו שהתרחשו בהם שריפות לפני כן. בפארק יש מספר מאגרי מים טבעיים, מומלץ להגיע עם בגדי ים, מגבות ומצופים אם יש, היו שם אנשים שהביאו אבוב גדול וסירה מתנפחת. המים קרירים, נחמד לצינון מהחום שבחוץ, החול זיפזיף כזה ויש סלעים להתחרדן עליהם. אין במקום מתקני שירותים או מקלחות, אבל הכל נקי ומסודר.



במסגרת המסלולים והאזורים שהיו פתוחים ונגישים, ביקרנו את גנרל שרמן, עץ הסקויה (החי) הגדול ביותר בעולם. גובהו 84 מטר וקוטרו בתחתית 11 מטר, עצום... גם בלי הנתונים המספריים, אפשר לראות שזה גודל מטורף.



הוא לא היחיד, כל העצים שם הם ענקיים, לא לחינם היער נקרא – יער הענקים.



יש מסלולי הליכה מוסדרים ומסודרים. יש שביל המוביל בין היתר לגשר מנהרה, עץ סקויה שנפל, הותירו אותו במקום נפילתו, בנו מסלול וחתכו ממנו מנהרה שאנשים יוכלו לעבור בה רגלית.

קשה להבין את הגודל של העצים האלה עד שרואים בעיניים. למשל, את פתח המנהרה לא חתכו עד הסוף אלא רק עד כדי ¾ מרוחבו (גובהו בשכיבה), שביל הדק מוגבה מהאדמה מספר סנטימטרים. אישי היקר גבוה – 1.80+ מטר, עבר בלי להתכופף אפילו.

יש גם מנהרה, שעוברים בה עם הרכב Tunnel Log, קטע מדהים. גזע סקויה שנפל על הכביש בשנת 1939 וחסם אותו, בקיץ שלאחריו נחתך בו פתח כ- 5 מטר רוחב וכ- 2.5 מטר גובה. זוכרים את ה'טנק' שקיבלתי בחברת ההשכרה בפרק הראשון? עבר בפתח בלי כל בעיה. לקארוונים ורכבים גדולים יותר יש מעקף.



היה יום ארוך, הדרך החוצה בחושך לא קלה ומאתגרת, הקליטה בפארק לא משהו אז התברברנו קצת, אבל הצלחנו למצוא את הדרך החוצה. צריך לקחת בחשבון שאחרי החשיכה לא כל היציאות פתוחות. מצאנו את הדרך החוצה והחלטנו ללכת על ארוחת ערב קלה ופשוטה, אז עצרנו במקדונלדס הקרוב, לארוחת ערב, וחזרנו למלון לסגור את היום.



ה- 31/08 הוא יום הבלוג. אני רוצה להקדיש פוסט זה ביום המיוחד הזה ללוחמי האש בקליפורניה וללוחמי האש הישראלים שיצאו לסייע להם.


פוסטים נוספים המוקדשים ליום מיוחד זה תוכלו לקרוא:

מאירה אור-לבן - החיים הטובים זו דרך חיים

ליאורה חיים - בלוג להורים למתבגרים בעידן החדש


41 צפיות