1cee160b56665
  • מירי ליסק

חיה בסרט

עודכן ב: מאי 7


אני המומה... אמצע שום מקום וברקע "ממעמקים" של עידן רייכל. בודקת שלא "טעמתי" יותר מדי יין ואני מדמיינת.....





אחרי שתפסתי אמריקה, נחתנו בסן פרנסיסקו

קבלנו רכב גדול ונסענו מזרחה לכיוון סקרמנטו הבירה של קליפורניה

הגענו אל המלון שיהיה ביתנו בימים ובלילות הקרובים.


המלון היה ממוקם בעיירה FOLSOM, שהדבר שמפרסם אותה זה הכלא שם ואותו פירסם ג'וני קאש שהופיע בין כותליו ואף כתב שם שיר.


https://www.youtube.com/watch?v=xd14cBeAfU4



האמת, שזו עיירה נחמדה ויש בה מספר חנויות ענתיקות נחמדות.


בזמן שאישי היקר עבד, אני נסעתי לטייל באזור. מתוך חיבתי ליין, כמובן שחיפשתי לדגום מהיין המקומי.

דבר נוסף המפרסם את המקום זה תפוחי העץ הגדלים באזור לכן הוא נקרא Apple Hill.

היעד הראשון היה חווה לקטיף עצמי וסחורה מהחקלאי לצרכן.


אחרי נסיעה ארוכה, שנראה היה שטעיתי בדרך, הגעתי לשער גדול עם שלט המודיע על הגעתי ליעד

תמונת שער עם השלט

אלא שמאותו שער עד לחנייה עוד כשני קילומטר.





התקופה הייתה בדיוק לפני ליל כל הקדושים, עונת הדלועים, הגעתי לחנייה שם מצאתי רחבה מלאה דלועים.





נכנסת לחנות, ריקה מאנשים, מלאה בפירות וירקות.

קוראת ואף אחד לא עונה, יוצאת החוצה, בחוץ קאובוי גבוה עם כובע בוקרים מוריד את הכובע ואומר Howdy Ma’am. ישר נזרקתי למערבונים של ג'ון ויין שהייתי רואה בילדותי בטלויזיה בשחור לבן. נוסטלגיה כל כך רחוק מהבית באמצע שום מקום ועוד קצת.


מסתבר שהשירות עצמי לגמרי, על הדלפק שלט עם הוראות, איך לשקול, איך לחשב ואיך לשלם. בתחתית השלט צילום של הצד האחורי של דולר עליו כתוב In god we trust ומתחתיו האמירה "and so in you". תהיתי אם זה היה עובד בישראל. לקחתי קצת פירות וירקות, שקלתי, חישבתי שילמתי.




וואלה, אחלה חוויה. בעונה בטוח מדהים שם.


משם המשכתי בין גבעות מכוסות כרמים ומטעי תפוחים, עוצרת לאכול פאי תפוחים, לטעום יין ביקבים קטנים ולא מוכרים.

כל מי שפגשתי בדרך התעניין בישראל, ביין הישראלי, במה מביא אותי לאיזור וכולי וכדומה.

יום אחרי נסעתי לעיירות שנראה כאילו נלקחו מסרט מערבון ישן.


אם לא די בכך, כשניסיתי לצאת מחנייה שנכנסתי אליה בטעות, ומכונית עם הכתובת SHERIFF נעמדת מולי וחוסמת את דרכי, עכשיו מה? אני אצפצף על השריף?

מחכה בסבלנות שיזוז, עד שקולטת שהוא מסמן לי משהו...

בהמשך גם פגשתי פנים אל פנים את אותו שריף.


סיבוב בעיירות, כולל ביקור ביקבים מקומיים וגילוי הקשר הישראלי 3 פעמים ביום אחד.


פעם ראשונה, ביקב המקומי באחת העיירות, נכנסת, טועמת, פתאום ברקע מנגינה מוכרת... שיר בעברית... אני המומה... אמצע שום מקום וברקע "ממעמקים" של עידן רייכל. בודקת שלא "טעמתי" יותר מדי יין ואני מדמיינת, לא! לא דמיינתי. המוכרת במקום מראה לי את הדיסק, מוזיקת עולם מכל העולם. רצועה מס' כך וכך עידן רייכל "ממעמקים".


פעם שנייה באותו יקב, מגלה זן לא מוכר שמקורו בארץ הקודש ובמזרח התיכון, שהובא לאמריקה, לפני אי אילו שנים. אלא, שהיום לא מייצרים בארץ יינות מהזן הזה ובארה"ב כן.


פעם שלישית, ביקב מקומי בעיירה שכנה. טעימות, קצת פיטפוטים ואז מתגלה היינן של יקבי רמת הגולן דאז הוכשר/השתלם בכרמים ובאותו יקב מקומי, אפילו נמסרה ד"ש חמה חזרה לארץ.


ואם זה לא מספיק, יושבת לאכול צהרים במסעדה מומלצת, כל האנשים שאוכלים לבד יושבים לאכול על הבר. מתלבטת בתפריט לגבי המנה, לידי יושב אדון מבוגר, מפה לשם שואל "Can I buy you a drink?" ואני המומה, מחפשת בעיניי תשובה אצל הברמן, נראה כי הוא מכיר את אותו אדון. הסכמתי, גם הזמנתי את המנה שהמליץ לי אותו אדון. כך ארוחת צהרים משעממת בגפי הפכה לנעימה עם חברה מעניינת.







בסוף כל יום חוזרת למלון, פוגשת את אישי היקר ומספרת לו את חוויות אותו היום והוא בתגובה "באיזה סרט את חיה?" עד שיום אחד הוא הבין, שאמנם אנחנו קרובים להוליווד, אבל החיים הם הסרט.

רוצים לדעת איך הוא הבין זאת? מוזמנים להמשיך לקרוא בבלוג

31 צפיות